בשביל מה בעצם התוספתן?

חוקרים מאוניברסיטת דיוק הציעו ב־2007 הסבר אחר: המיקום המבודד שלו והפתח הצר שלו הופכים אותו למקלט. כשהמעי מתרוקן לגמרי במהלך מחלת שלשולים חריפה, ביופילם של חיידקים מועילים ששוכן בתוספתן שורד, ואחרי שהאירוע חולף הם יוצאים ומאכלסים מחדש את המעי. בנוסף, ריכוז רקמת החיסון בתוספתן גבוה במיוחד, מה שתומך בכך שהוא לוקח חלק פעיל בהגנה.

התוספתן שימש שנים כדוגמה הראשונה שנותנים לאיבר חסר תועלת, ולכן שווה להתחיל מן ההיגיון הזה. הטיעון היה שהוא קטן, שאפשר לחיות בלעדיו, ושבקרובינו אוכלי העשב הוא גדול ומשמש לעיכול. מכאן הוסק שהוא שריד מתכווץ.

ההצעה החלופית מסתכלת על המבנה ולא על הגודל. התוספתן הוא מבוי סתום צר, מחוץ לזרם המרכזי של תוכן המעי, ובתוכו שכבת חיידקים צמודה לדופן. כלומר מקום שבו אוכלוסייה יכולה להיאחז ולא להישטף.

הרלוונטיות מתבררת דווקא באירוע קיצוני. במחלת שלשולים חריפה המעי מתרוקן כמעט לגמרי, וזו הדרך של הגוף לפנות פתוגן. מי ששוכן בשלוחה הצרה אינו נשטף, וכשהאירוע חולף הוא יוצא ומאכלס את המעי מחדש. במילים אחרות, גיבוי.

שתי ראיות תומכות מעבר להיגיון: ריכוז גבוה במיוחד של רקמת חיסון בתוספתן, ועובדה שהוא הופיע והשתמר באופן עצמאי בקבוצות רבות של יונקים. הסייג מעשי: התפקיד הזה משמעותי בעיקר בסביבות עם חשיפה גבוהה למחלות מעיים, וברפואה מודרנית אנשים בלי תוספתן מתפקדים היטב. אם ההשערה נכונה, ההשלכה המעניינת נוגעת להתאוששות המיקרוביום אחרי טיפול אנטיביוטי ממושך.