, ששכן בין קזחסטן לאוזבקיסטן, היה ב־1960 האגם הרביעי בגודלו בעולם. ברית המועצות הפנתה את שני הנהרות שהזינו אותו לתעלות השקיה, כדי להפוך את המדבר לשדות כותנה. מה נשאר מן האגם?
היא הסיבה, והנהרות היו סיר דריה ואמו דריה. התוצאה הייתה התכווצות דרמטית: לפי נתוני 2023, שטח האגם עומד על כשמונה אחוזים בלבד משטחו ב־1960. הים אף התפצל לשלושה גופי מים נפרדים. חשפה קרקע רוויה במלחים ובשאריות דשנים וחומרי הדברה, ואבק מלוח שנישא ברוח הפך למפגע בריאותי משמעותי לתושבי האזור.
הנתון שממנו מתחילים: ב־1960 זה היה האגם הרביעי בגודלו בעולם, ולפי מדידות 2023 נותרו ממנו כשמונה אחוזים משטחו. זה אינו תהליך טבעי אלא תוצאה ישירה של החלטת תכנון.
ההחלטה עצמה נשמעה סבירה בזמנה: להפוך מדבר לשדות כותנה. לשם כך הופנו שני הנהרות שהזינו את האגם לתעלות השקיה. מכיוון שזה אגם סגור, שמים יוצאים ממנו רק באידוי, עצירת הכניסה פירושה התכווצות ודאית.
מה שקרה אחר כך מחריף את התמונה. ככל שהמפלס ירד המליחות עלתה, הדגה מתה ותעשיית דיג שלמה נעלמה, וספינות נשארו על חול קילומטרים מן המים. האגם אף התפצל לשלושה גופים נפרדים.
הנזק החמור ביותר הגיע דווקא מן היבשה. הקרקעית שנחשפה רוויה במלחים ובשאריות דשנים וחומרי הדברה, והרוח נושאת אותם למאות קילומטרים. באזור נרשמו שיעורים גבוהים של מחלות נשימה. ניסיון שיקום בצפון, בעזרת סכר שהושלם ב־2005, הצליח להחזיר מים ודגה לחלק אחד, במחיר ויתור מפורש על השאר.
wat. האגם שהיה רביעי בגודלו בעולם מכסה היום כשמונה אחוזים בלבד מהשטח שהיה לו ב־1960.
wat wat
המקרה הוא אחת הדוגמאות הבולטות בעולם לכך שפרויקט השקיה בקנה מידה גדול יכול לגרום לאסון אקולוגי וכלכלי בלתי הפיך לקהילות שהתפרנסו מהאגם.
איך יודעים?
לוויינים כמו לנדסאט תיעדו את התכווצות האגם ברציפות מאז שנות השבעים, ומאפשרים להשוות במדויק את שטח פני המים משנה לשנה.
מה עדיין לא יודעים?
חלקיים באגן הצפוני, כולל סכר שנבנה בקזחסטן, הצליחו להחזיר מעט מים לחלק אחד מהאגם, אך שיקום מלא של האגם המקורי כבר אינו אפשרי.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
שדה אורז חייב להישאר מוצף ברציפות כדי לא לפגוע ביבול?השקיה