בנורווגיה נמצאו יותר ממאה פיסות משי קטנות, ורבות מהן נושאות . המשי לא נשמר כבד שלם אלא נחתך . למה שיעשו דבר כזה?
חוקרת הטקסטיל מריאן ודלר זיהתה ברבות מהן דגמים שמקושרים למסורת הפרסית. הבד נחתך לרצועות צרות לקישוט בגדים, כך שחומר שהגיע מרחוק שולב בלבוש המקומי. הממצאים מצביעים על ; הם אינם מוכיחים שהאנשים שנקברו שם נסעו בעצמם אל המקום שבו נארג המשי.
בספינת קבורה בנורווגיה נמצאו יותר ממאה פיסות משי קטנות, והשאלה המתבקשת היא למה בד יקר כל כך מופיע בחתיכות.
התשובה היא שהוא נחתך בכוונה לרצועות צרות ששימשו לקישוט בגדים. זה נראה כמו בזבוז והוא דווקא הגיוני: רצועה צרה מספיקה כדי להראות את החומר היקר, ובד אחד מספיק לכמה בגדים.
חוקרת טקסטיל זיהתה ברבות מן הפיסות דגמים שמקושרים למסורת הפרסית, לפי מוטיבים וטכניקת אריגה שמשתנות בין סדנאות ובין אזורים. כלומר חומר שהגיע ממרחק עצום שולב בלבוש מקומי כסימן מעמד.
מה שזה מוכיח הוא שהקשר התקיים, ורצועה קטנה יכולה להעיד על רשת מסחר גם כשלא שרד יומן של סוחרים. מה שזה אינו מוכיח הוא המסלול: שיוך אזור הייצור נשען על מאפייני האריג, והוא אינו משחזר כל תחנה בדרך, אינו קובע אם הפריט נקנה או נבזז, ואינו מעיד שהנקברים נסעו בעצמם.
wat. יותר ממאה פיסות משי שנמצאו באוסברג מעידות על עולם קשרים רחב יותר מהספינה שבה נקברו.
wat wat
רצועת קישוט קטנה יכולה להעיד על קשרי מסחר רחוקים גם כשלא שרד יומן של הסוחרים.
איך יודעים?
ודלר בחנה את האריגים, הדגמים וההקשרים של ממצאי משי סקנדינביים; אוניברסיטת אוסלו פרסמה את ממצאיה בכתבה שלפניכם.
מה עדיין לא יודעים?
שיוך אזור הייצור מבוסס על מאפייני האריג והעיטור. הוא אינו משחזר בוודאות כל תחנה בדרך או מוכיח אם פריט מסוים נקנה או נבזז.
למדתם משהו?