מה עשתה סערת שמש לרשת התקשורת של 1859?

בשנת 1859 ראה האסטרונום ריצ׳רד קרינגטון התבהרות חריגה על השמש. כעבור שעות הגיעה לכדור הארץ סערה גאומגנטית, הפרעה חזקה בשדה המגנטי שמקורה בפעילות השמש. זוהר קוטבי נראה הרחק מן הקטבים, ובמערכות טלגרף עברו זרמים לא צפויים שגרמו לשיבושים, לניצוצות ולעיתים לשרפות. החוטים הארוכים קלטו שינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ כמו מעגל חשמלי ענק. האירוע אינו מאפשר לחשב בפשטות מה היה קורה היום לכל טלפון או רשת חשמל, אך הוא מראה שתשתיות מושפעות גם ממזג האוויר בחלל.

קרינגטון תיעד הבזק על פני השמש, ובמהרה הופיעו תופעות חריגות בכדור הארץ. הקשר בין השניים נעשה לאבן דרך בחקר פעילות השמש.

חוטי הטלגרף הארוכים פעלו כמוליכים שבהם נוצרו זרמים. הסיפורים על ניצוצות ותקלות ממחישים את הסיכון, אך תשתיות היום שונות ולכן אי אפשר להעתיק אליהן את התרחיש אחד לאחד.

המנגנון מתחיל בשמש. פליטת מסה כורונלית חזקה הגיעה לכדור הארץ ועיוותה את השדה המגנטי שלו, ושדה מגנטי שמשתנה במהירות יוצר זרם מושרה בכל מוליך ארוך שנמצא בו.

ב־1859 הייתה רק רשת ארוכה אחת, הטלגרף, ולכן הנזק התבטא בה: מפעילים דיווחו על ניצוצות ועל ציוד שנשרף, וחלקם הצליחו לשדר אחרי שניתקו את הסוללות. העוצמה עצמה היא שחזור מרשומות ולא מדידה ישירה, ולכן היא נושאת אי־ודאות. מה שהופך את האירוע לרלוונטי היום הוא ש רשתות ארוכות כבר אינן טלגרף אחד אלא רשתות חשמל, צינורות וכבלים בכל יבשת.