שבטורקיה חיו אלפי אנשים לפני כ־9,000 שנה, והבתים שם נבנו צמודים זה לזה בלי רחובות ביניהם. החפירות חשפו סולמות, תנורים, וציורי קיר בתוך הבתים. אז איפה התנהלו החיים שביניהם?
סולמות הובילו מן הגגות אל חללי המגורים, שימשו כנראה גם למעבר בין בית לבית וגם לעבודה. כלומר מה שבעיר רגילה הוא רחוב, שם היה הגג. בתוך הבתים נמצאו תנורים, במות קבורה, ציורי קיר וחפצים שמראים שחיי הבית והטקס היו משולבים.
הפרט שמסגיר את כל המבנה הוא היעדר הרחובות. הבתים נבנו צמודים זה לזה, קיר אל קיר, בלי רווח ביניהם. במצב כזה אין לבית שום פאה פנויה שאפשר לפתוח בה דלת.
הפתרון היה להיכנס מלמעלה. פתח בתקרה וסולם מובילים אל חלל המגורים, והפתח משמש גם ארובה לעשן התנור. מכאן גם מה שנמצא בחפירות: קירות מפוחמים בחלקם העליון, ושרידי שלד עם סימני נשימת עשן.
ומכאן נובע ההיפוך המעניין. אם לא נעים בין הבתים, נעים מעליהם: הגגות היו מרחב המעבר, ועליהם נמצאו גם תנורים וסימני עבודה. המפלס העליון תפקד כרחוב וככיכר, והמרחב הציבורי היה למעלה.
מה שבולט לא פחות הוא מה שאין באתר. אין ארמון, אין מקדש נפרד ואין מחסן מרכזי, והבתים דומים זה לזה בגודל ובתכולה. בתוכם נמצאו תנורים, ציורי קיר וקבורות מתחת לרצפה, כלומר חיי היומיום והטקס היו משולבים. זו דרך אחרת לגמרי לארגן קהילה גדולה, בלי ממשל מרכזי גלוי. וראוי לומר שרק חלק מן התל נחפר.
wat. בצ׳טלהויוק הגג היה גם דלת הכניסה וגם חלק מרשת התנועה של היישוב.
wat wat
האתר מציג דרך שונה לארגן קהילה גדולה לפני ערים עם רחובות, ארמונות וממשל מרכזי.
איך יודעים?
עשרות שנות חפירה תיעדו שכבות של מבנים צמודים, דרך פתחים בתקרות, סולמות משוחזרים, קבורות וחומרי חיי יום יום.
מה עדיין לא יודעים?
רק חלק מן התל נחפר, והמסלולים המדויקים שבהם נעו התושבים אינם נשמרים ישירות.
למדתם משהו?