איך זיקית מחליפה צבע בלי לייצר צבע חדש?

בעור נמצאה שכבה של תאים ובתוכם סריג מסודר של גבישים ננומטריים, ולא מנגנון של פיזור פיגמנטים. כשהתא מתוח או רפוי, המרחק בין הגבישים משתנה, ואיתו אורך הגל של האור שמוחזר. הצבע נובע ממבנה פיזי ולא מחומר צבע. זו אותה תופעה שנותנת לכנפי פרפרים ולנוצות טווס את הברק שלהן.

ההסבר שכולם מכירים הוא פיגמנטים שנעים בתוך התא, וזה נכון חלקית: לזיקית יש גם שכבות פיגמנט, והן אחראיות לחלק מן הגוונים, בעיקר הצהובים והכהים. אלא שהשינוי המהיר והדרמטי, מירוק לצהוב או לכתום בתוך שניות, הגיע ממקום אחר.

בעור יש שכבה של תאים שבתוכם סריג מסודר של גבישים זעירים. אור שפוגע בסריג מוחזר מכמה משטחים בבת אחת, ובאורך גל מסוים ההחזרות מתחזקות זו את זו. איזה אורך גל, זה תלוי רק במרווח בין הגבישים.

וכאן הטריק: התא מסוגל למתוח או להרפות את הסריג. כשהמרווח קטן, הצבע נדחף לכיוון הכחול, וכשהוא גדל, הצבע נע לכיוון הצהוב והאדום. הזיקית אינה מייצרת צבע חדש אלא מכווננת מרחק, ולכן גם יכולה לעשות זאת במהירות: אין כאן ייצור חומר, רק שינוי מכני.

הבדיקה עצמה שילבה שני קצוות: מיקרוסקופ אלקטרונים כדי למדוד את מרווחי הסריג, ומדידת הצבע המוחזר בזמן אמת אצל בעלי חיים חיים בזמן שינוי מצב. וצריך לדייק: המנגנון תואר במין מסוים, וזיקיות שונות משלבות מבנה ופיגמנט במידה שונה. אותה תופעה עצמה, אגב, היא שנותנת לכנפי פרפרים ולנוצות טווס את הברק.