מה מכוונן את השעון הפנימי שלכם מחדש כל בוקר?

הגרעין נקרא הגרעין העל־תעל־מצטלב, והוא מקבל מידע ישיר מהעין על כמות האור בסביבה, ולפי זה מווסת שחרור הורמונים כמו מלטונין וקורטיזול שקובעים מתי נרגיש עייפים ומתי ערניים. גם בלי שעון או אור חיצוני, המחזור הזה נמשך בערך יממה, אבל אור השמש בבוקר הוא הגורם החזק ביותר שמכוונן אותו מחדש כל יום, מה שמסביר גם למה טיסות ארוכות עם שינוי אזור זמן גורמות לג׳ט לג.

הדבר הראשון שכדאי לדעת הוא שהשעון פנימי באמת. בניסויים שבהם אנשים חיו במערה או בבונקר, בלי אור יום, בלי שעונים ובלי רמז חיצוני לזמן, המחזור לא נעלם אלא המשיך לרוץ בקצב שלו, שהוא בערך יממה ולא בדיוק.

ה״בערך״ הזה הוא כל העניין. שעון שרץ בקצב של עשרים וארבע שעות ורבע יסטה בתוך שבועות, ולכן נדרש כיול יומי. הכייל החזק ביותר הוא אור, ולכן הגרעין שמשמש שעון ראשי יושב בדיוק מעל צומת עצבי הראייה ומקבל מידע ישיר על אור מן העין.

ממנו יוצאות ההוראות לשאר הגוף, בעיקר דרך הורמונים: מלטונין שמופרש בחושך ומסמן לילה, וקורטיזול שעולה לפני ההתעוררות. כלומר מה שמרגיש כמו עייפות הוא לוח זמנים ולא רק מחסור בשינה.

ההשלכות מעשיות מאוד. אור בבוקר מקדים את השעון ואור בלילה מאחר אותו, והעוצמה קובעת: אור יום בחוץ חזק פי עשרות מתאורה ביתית. זה מסביר ג׳ט לג, את הקושי של עובדי משמרות, וגם למה תזמון של תרופות מסוימות משנה את יעילותן. ולסייג, גם ארוחות, טמפרטורה וגירויים חברתיים משפיעים, ואור לבדו אינו כל התמונה.