האם אפשר לזהות פנים בלי לדעת מי רואים?

אנשים עם פרוסופגנוזיה התפתחותית מתקשים לומר למי שייכות פנים שהם רואים. במחקר הוצגו להם פנים של אנשים מפורסמים ופנים לא מוכרות בזמן שנרשמה פעילות מוחית. אצל חלקם הופיע הבדל חשמלי מוקדם לפנים מוכרות גם כשלא יכלו לנקוב בשם האדם. כלומר, מידע על מוכרות עשוי להישמר במסלול שאינו מגיע לזיהוי מודע של זהות.

לזהות פנים פירושו יותר מאשר לראות עיניים ואף. צריך לקשר את המראה לאדם מסוים, לשמו ולמידע עליו. בפרוסופגנוזיה התפתחותית הקישור הזה מתקשה לעבוד.

כשהחוקרים רשמו פעילות חשמלית בזמן הצגת פנים מפורסמות, הופיע אצל חלק מהמשתתפים אות שונה גם כאשר הם לא זיהו את האדם במפורש. ייתכן שהזיכרון החזותי נשמר חלקית, אך אינו מגיע לשלבים שמאפשרים לקרוא לזהות בשם.

המדידה כאן מתבססת על פוטנציאל מעורר, שמאפשר לפרק את התגובה לפנים לשלבים לפי זמן. זה חשוב, מפני שהשאלה אינה אם המוח הגיב בכלל אלא עד איזה שלב בעיבוד הוא הגיע לפני שנעצר.

אצל חלק מן המשתתפים הופיע רכיב N250 בתגובה לפנים מפורסמות שהם עצמם דיווחו שאינם מזהים, בעוד רכיב P600f לא הופיע כלל. התמונה שמצטיירת היא זיהוי סמוי חלקי: ההתאמה לייצוג החזותי השמור מתרחשת, והשליפה של מי האדם אינה. חשוב לציין שהדפוס הופיע בחלק מן הנבדקים ולא בכולם, ולכן אין כאן תיאור של כל מי שמתקשה בזיהוי פנים.