האם חומר מפטרייה יכול להגיב לחשיפה למים?

החוקרים בנו חומר מרוכב שבתוכו גדל תפטיר חי של פטרייה והצמידו אליו אלקטרודות. בחלק מרמות הלחות נרשמו רצפים של תנודות חשמליות; טיפות מים על המשטח יצרו גם הן תגובה מדידה. ציפוי אטום שינה את דפוס הפעילות. התוצאה מעוררת עניין כחומר אפשרי לחיישנים, אך חשוב לדייק: המדידה הייתה של חומר המשלב פטרייה ומצע, ולא הוכחה שהפטרייה ״מבינה״ את מזג האוויר.

אפשר לגדל קורי פטרייה בתוך חומר ולמדוד מה קורה בו. החוקרים הכניסו אלקטרודות למצע עם תפטיר חי וחשפו אותו לדרגות לחות שונות, לטיפות מים ולציפוי אטום.

בדפוסי המתח החשמלי נמצאו שינויים בהתאם לתנאים. זה עשוי להועיל בעתיד בפיתוח חומרים שמדווחים על סביבתם, אבל התצפית עדיין רחוקה ממוצר מוגמר. בוודאי אין כאן ראיה שפטריות חושבות או משוחחות זו עם זו.

כדי להבין על מה מדובר צריך לדעת מהו החומר. מצע תפטיר נוצר כשמגדלים פטרייה בתוך שבבי עץ או קש, והחוטים שלה קושרים את החלקיקים לגוש מוצק וקל. כאלה כבר משמשים לאריזות וללוחות בידוד, ובדרך כלל הורגים את הפטרייה בסוף התהליך. הרעיון כאן הפוך: להשאיר אותה חיה ולהשתמש בה.

המדידה הראתה רצפי ספייקים שמופיעים מעצמם, וכי תכולת לחות משנה אותם. הדפוס אינו ליניארי: פעילות הופיעה בחומר טרי ולח מאוד, ושוב בחומר שיובש כמעט לגמרי, ולא באמצע. הוספת ציפוי אטום, שמונע התאיידות, הגבירה אותה. הקשר בין מים לאות ברור אפוא, אבל אין בכך קריאת לחות שמישה: אות שעולה בשני קצוות שונים אינו מאפשר להסיק מן המדידה לבדה מה מצב החומר.