איזה סיפור אוכל נשמר דווקא בביוב רומי?

מתחת למבנים בהרקולנאום נמצא ביוב ששימש דיירים בתקופה הרומית. במיון ארכאובוטני, זיהוי שרידי צמחים מחפירה, נבדקו בו שאריות מזון שנשמרו לאחר השימוש היומיומי, במקום להסתמך רק על תיאורי סעודות של עשירים. מגוון השרידים מצביע על תפריט עשיר ועל קשרים שמעבר לסביבת העיר. אולם ביוב הוא תערובת של פסולת מאנשים וזמנים שונים: אי אפשר לקבוע ממנו מה אכל דייר מסוים בערב אחד, או להניח שכל תושבי העיר אכלו אותו הדבר.

תיאורי אוכל מן העת העתיקה עוסקים לעיתים קרובות בסעודות מפוארות. ביוב משותף מספק עדות אחרת, של שאריות שהצטברו בשגרת החיים.

מגוון הממצאים מאפשר לשאול על דיאטה וקשרים כלכליים בעיר. אבל תהליך ההצטברות והערבוב מחייב זהירות כשעוברים מן השריד הבודד לסיפור על קהילה שלמה.

מה שמייחד את האתר אינו התוכן אלא התנאים. ביב קרדו החמישי שירת בניין מגורים שלם ונאטם בבת אחת, ולכן מה שנמצא בו אינו פסולת מעורבת ממקורות שונים אלא חתך ישיר של מה שאכלו האנשים שחיו מעליו.

התמונה שעולה מן שרידי מזון מינרליים היא של תפריט קוסמופוליטי, מגוון וכולל פריטים שהגיעו בסחר, ודווקא אצל דיירי דירות קטנות ולא אצל עשירים. השוואה לאורך זמן מוסיפה את המסקנה המעניינת: הגיוון הזה אינו מאפיין קבוע של האזור אלא התפתחות של המאות האחרונות לפני הספירה. הסייג הקבוע הוא שמה ששורד הוא החלקים הקשים בלבד, ולכן כל שחזור תפריט מוטה לטובתם.