איך קוליברי נשאר באוויר גם כשהכנפיים עולות בחזרה?

הוא מסובב את הכנף בסוף כל חצי מחזור ומעביר אותה במסלול דמוי שמונה, כך שגם המכה כלפי מעלה דוחפת אוויר מטה. ובכל זאת שתי המכות אינן שוות: מבנה הכנף וזווית ההתקפה מאפשרים למכה כלפי מטה לייצר יותר עילוי. התוצאה נמצאת בין ציפור רגילה, שכמעט כל העילוי שלה מגיע בירידה, לבין חרק שמחלק אותו באופן שווה יותר.

מטוס וציפור רגילה נשענים על מהירות קדימה, ולכן בריחוף כל העילוי חייב להיווצר מתנועת הכנף עצמה.

הקוליברי פותר זאת בסיבוב: בסוף כל חצי מחזור הוא מהפך את הכנף ומעביר אותה במסלול דמוי שמונה, כך שגם המכה כלפי מעלה דוחפת אוויר מטה במקום מעלה.

ובכל זאת שתי המכות אינן שוות. הכנף אינה סימטרית ואינה מתהפכת לגמרי, ולכן זווית ההתקפה במכה כלפי מטה יעילה יותר, ומשם מגיעים כשלושה רבעים מן התמיכה.

החוקרים מדדו את מערבולות האוויר בתלת־ממד וחישבו מהן את העילוי, מפני שאי אפשר לחבר מד כוח לכנף. התוצאה נמצאת בין ציפור רגילה לחרק, ומסבירה כיצד שלד וכנף של ציפור הותאמו לריחוף. המדידות נעשו במין אחד ובתנאי מעבדה.