מה קורה לסופה הגדולה ביותר במערכת השמש?

תצפיות מן המאה ה־19 העריכו את צירה הארוך בכ־41 אלף קילומטרים. מדידות מהחלליות ווויאג׳ר ב־1979 נתנו כ־23 אלף, וטלסקופ החלל האבל מדד לאחרונה כ־16 אלף. הצורה השתנתה מאליפסה מוארכת לעיגול, ומאז 2012 קצב ההתכווצות אף האיץ, מגמה מואצת ולא קבועה. הסיבה לכל התהליך אינה ידועה, וגם לא ברור אם הוא יימשך.

כדי להעריך מה קורה כאן כדאי להשוות. הוריקן חזק על כדור הארץ מחזיק ימים עד שבועות, ואז הוא נתקל ביבשה או במים קרים ומתפוגג. הכתם האדום הגדול נצפה ברציפות יותר ממאה וחמישים שנה.

ההבדל הוא שעל צדק אין יבשה ואין פני ים, ואין מה שיעצור סופה. היא יושבת בתוך זרמי רוח שמזינים אותה, ולכן השאלה המעניינת אינה למה היא נמשכת אלא מה משתנה עכשיו.

והמספרים ברורים. תצפיות מסוף המאה התשע־עשרה העריכו את צירה הארוך בכ־41 אלף קילומטרים. מדידות מן החלליות ווויאג׳ר ב־1979 נתנו כ־23 אלף, וטלסקופ החלל האבל מדד לאחרונה כ־16 אלף. במקביל הצורה השתנתה מאליפסה מוארכת לעיגול, ומאז 2012 הקצב אף האיץ.

הסיבה אינה ידועה. אפשרויות שנבחנות כוללות שינוי בזרמים שמזינים אותה ובליעה של סופות קטנות, וזו בדיוק הסיבה שהתקופה הזאת חשובה: קל יותר להבין מערכת כשהיא משתנה. וצריך לזכור שההשוואה בין איורים שנעשו בעין למדידות דיגיטליות מכניסה אי ודאות לחלק המוקדם של הסדרה.