שבאתיופיה נמצאות אחת עשרה כנסיות מימי הביניים, עם עמודים, גגות וחלונות. הן נבנו בלי לבנה אחת, ובלי להניח דבר על דבר. איך עושים כנסייה כזו?
החוצבים הסירו חומר סביב גוש הסלע, ואז חצבו בתוכו דלתות, חלונות, עמודים, גגות ותעלות ניקוז. הכנסיות יוצרות , מנהרות ומעברים, והאתר עדיין משמש מוקד עלייה לרגל לנוצרים אתיופים. הוא רשום באתרי המורשת העולמית מאז 1978.
ההבדל בין המקום הזה לבין כל מונומנט אחר הוא בכיוון העבודה. בנייה מוסיפה חומר, ואפשר לתקן, לפרק ולהתחיל מחדש. כאן הסירו חומר, ואבן שהוסרה אינה חוזרת.
התהליך הוא שני שלבים. תחילה חוצבים תעלה עמוקה סביב גוש סלע ומשחררים אותו מן ההר, וכך מתקבל גוש עצום שעומד לבדו בתוך בור. אחר כך נכנסים אל תוכו וחוצבים פנימה: דלתות, חלונות, עמודים, קשתות וגגות.
הסדר כפוי: חוצבים מלמעלה למטה, גג תחילה ורצפה אחרונה, ולכן כל פרט חייב להיות מתוכנן מראש. אין מקום לשינוי מחשבה באמצע, ואין דרך לחזק דבר שנחתך יותר מדי.
לצד אחת־עשרה הכנסיות נחצבה מערכת שלמה של חצרות, מנהרות ותעלות ניקוז, שנדרשת מפני שכל גשם מתנקז אל תוך הבורות. והחלק שממשיך: האתר עדיין משמש מוקד עלייה לרגל, ולכן הוא מונומנט חי ולא חורבה. הייחוס למלך והפרטים המדויקים של החציבה נשענים בחלקם על מסורת ולא על תיעוד של הפועלים.
wat. בלליבלה חצבו את הכנסיות מהסלע שמסביב, כולל הקירות, הגגות ותעלות הניקוז.
wat wat
זה שמחבר בין הנדסה, אדריכלות וטקס, ומראה שמונומנט אינו בהכרח דבר שנבנה ואז ננטש.
איך יודעים?
UNESCO תיעד את המבנים, את חומרי הסלע, את מערכת המעברים ואת השימוש המתמשך באתר. תצפיות אדריכליות והשוואת שכבות חציבה מאפשרות להבחין בין מבנה שנחצב לבין מבנה שנבנה.
מה עדיין לא יודעים?
הייחוס למלך לליבלה והפרטים המדויקים של נשענים בחלקם על מסורת ומחקר היסטורי, לא על תיעוד של הפועלים עצמם.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך בניין יכול להיות אתר מורשת עולמית ועדיין לא להסתיים?מורשת עולמית