איזה קיר של מנורות לבה שומר על חלק מהאינטרנט?

חברת תשתיות אינטרנט הציבה במשרדיה קיר של מנורות לבה ומצלמה שמצלמת אותן ברציפות. תנועת גושי השעווה תלויה בזרימת חום כאוטית שאי אפשר לחזות, כאוס במובן המדויק של המילה, ואפילו אנשים שעוברים בחדר משנים את התמונה. כל פריים נושא גם רעש חיישן, ומומר לרצף ספרות שמוזן כזרע לאקראיות של המערכת.

הבעיה שמדובר בה אמיתית, גם אם הפתרון נראה כמו גימיק. הצפנה נשענת על מפתחות שאיש אינו יכול לנחש, ומחשב הוא מכונה דטרמיניסטית: בהינתן אותו קלט הוא יפיק תמיד אותו פלט. כלומר בכוחות עצמו הוא אינו מסוגל לייצר אקראיות.

מה שהוא כן מייצר הוא רצף פסבדו־אקראי: נוסחה שמפיקה סדרה שנראית אקראית לגמרי. הסכנה היא שמי שיודע את נקודת ההתחלה יודע את כל הרצף. לכן צריך להזין למערכת משהו מן העולם הפיזי, מה שמכונה אנטרופיה.

קיר של מנורות לבה הוא מקור כזה. תנועת גושי השעווה נשענת על זרימת חום כאוטית, כלומר תהליך שהחוקים שלו ידועים אך מצב עתידי שלו אינו ניתן לחיזוי מעשי. מצלמה מצלמת אותו ברציפות, כל פריים מומר לרצף ספרות, ואפילו אנשים שעוברים בחדר משנים את התמונה. גם רעש החיישן עצמו מוסיף אי ודאות.

וראוי לומר את הדבר הבלתי מחמיא: המנורות אינן נחוצות מתמטית ואינן המקור היחיד. הן אחת מכמה הזנות אנטרופיה, והמערכת הייתה עובדת גם בלעדיהן. הערך שלהן הוא בהמחשה: אקראיות אינה מצב טבעי של מחשב אלא משאב שצריך לייצר מן העולם.