הרעיון שאנשים יצירתיים משתמשים יותר בצד ימין של המוח ואנליטיים בצד שמאל הוא מן העמידים בפסיכולוגיה הפופולרית. כדי לבדוק אותו, חוקרים מאוניברסיטת יוטה ניתחו סריקות מוח במנוחה, חילקו את המוח לאלפי אזורים ובדקו מי מהם מוטה לצד אחד. מה מצאו?
הם מצאו אמיתית: תפקודים ספציפיים אכן מרוכזים בצד אחד, שפה בעיקר בשמאל וקשב בעיקר בימין, אבל לא מצאו אף אדם עם נטייה כללית לצד אחד, כלומר אין כאן טיפוס ימני או שמאלי. זה היה : סריקות של 1,011 אנשים בגילי שבע עד עשרים ותשע, שחילק את המוח לכ־7,000 אזורים שנבדקו בנפרד.
למיתוס הזה יש גרעין אמיתי, וזו הסיבה שהוא כל כך עמיד. שני חצאי המוח באמת אינם זהים: שפה מעובדת בעיקר בשמאל אצל רוב האנשים, וקשב מרחבי בעיקר בימין. הטעות היא בקפיצה מכאן אל טיפוסי אישיות.
הטענה הפופולרית אינה על תפקוד אלא על אדם: שיש אנשים שהצד הימני שלהם ״חזק יותר״ ולכן הם יצירתיים, ואחרים הפוכים. זו טענה שאפשר לבדוק, מפני שהיא מנבאת הבדל מדיד בין אנשים.
הבדיקה נעשתה על 1,011 אנשים בגילי שבע עד עשרים ותשע, בסריקות מוח במנוחה, עם חלוקה לכ־7,000 אזורים. שאלו לא מה נדלק במשימה אלא אילו רשתות פועלות יחד בכל אדם, כלומר בדיוק את הרמה שבה הטענה מנוסחת.
התוצאה: תפקודים ספציפיים אכן מוטים לצד אחד, ואף אדם לא נמצא עם נטייה כללית לצד. מכאן שהבסיס המוחי הנטען לחלוקה בין ״מוח ימני״ ל״מוח שמאלי״ אינו קיים. מה שהמחקר אינו עושה הוא לשלול קיומם של סגנונות חשיבה שונים, והוא לא מדד יצירתיות ולא חשיבה אנליטית. הוא הוציא את הרגליים מתחת להסבר, לא מתחת לתופעה.
wat. שפה נוטה לשמאל, קשב נוטה לימין, ואף אדם לא נוטה כולו לצד אחד.
wat wat
המיתוס משמש בסיס למבחני אישיות ולשיטות לימוד שנמכרות מסחרית, ואין לו תמיכה בנתוני הדמיה מוחית.
איך יודעים?
הניתוח היה של ב־MRI, שמודד אילו אזורי מוח פועלים יחד במנוחה, ולא רק אילו אזורים נדלקים במשימה מסוימת.
מה עדיין לא יודעים?
המחקר בדק פעילות מוחית במנוחה, ולא ניסה למדוד יצירתיות או חשיבה אנליטית ישירות. הוא שולל את הבסיס המוחי הנטען, לא את קיומם של סגנונות חשיבה שונים.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
מה עושה המוח בלילה שהוא לא מספיק לעשות ביום?מוח
איך תאי חיסון שהתאמנו במעי מגיעים להגן על המוח?מוח
למה פיהוק של מישהו אחר מדביק דווקא אתכם?מוח