כמה אנשים בעולם כבר לא יכולים לראות את שביל החלב?

ככל שהרקע בהיר יותר, פחות כוכבים נראים. שביל החלב עצמו עמום ורחב, ולכן הוא מהראשונים להיעלם. מפות עולמיות של בהירות שמי הלילה מראות שחלק גדול מאוכלוסיית אירופה וצפון אמריקה חי תחת שמיים שבהם הוא כבר אינו נראה.

מה שמעלים את הכוכבים אינו האור שמכוון אליהם אלא האור שמתפזר. תאורת רחוב ובניינים פולטת חלק מן האור כלפי מעלה, מולקולות וחלקיקים באוויר מפזרים אותו, והוא חוזר מכל השמיים כאחת. מעל כל עיר נוצרת כיפה מוארת.

ומכאן זו שאלה של ניגודיות ולא של עוצמה. כוכב נראה רק אם הוא בהיר מן הרקע שמאחוריו. הרקע התבהר, ולכן הכוכבים החלשים ירדו מתחת לסף. אף אחד לא כיבה אותם.

שביל החלב נפגע ראשון מפני שהוא בדיוק הסוג הלא נכון של עצם: רחב, מפוזר ועמום, ולכן ההפרש בינו לבין הרקע קטן מלכתחילה. מפות עולמיות של בהירות שמי הלילה, שנבנו מנתוני לוויין על אור שנפלט כלפי מעלה יחד עם מודל פיזור באטמוספרה, מראות שחלק גדול מאוכלוסיית אירופה וצפון אמריקה חי תחת שמיים שבהם הוא כבר אינו נראה.

ההפסד אינו רק אסתטי. אור לילה משבש נדידת ציפורים, מושך חרקים ומזיז שעונים ביולוגיים, ובכלל זה שלנו. ומה שמייחד את הזיהום הזה הוא שהוא הפיך לחלוטין: הוא נעלם באותו רגע שבו מכוונים את הגופים כלפי מטה או מנמיכים אותם. המפות מתארות ממוצע, ועננות, לחות ואבק משנים את הבהירות בלילה נתון.