כמה תשקול כפית אחת מחומר של כוכב נויטרונים?

הקוטר הוא כעשרים קילומטרים בלבד. הצפיפות כל כך קיצונית, שכפית תה אחת של החומר הזה הייתה שוקלת על כדור הארץ כמיליארד טונות, בערך, קרוב למשקל של הר שלם, בנפח שאפשר להחזיק ביד.

המספר נשמע כמו הגזמה, והוא נובע מעובדה פשוטה על חומר רגיל: הוא כמעט כולו ריק. גרעין האטום תופס חלק זעיר מנפחו, וכל השאר הוא מרחב שבו נעים אלקטרונים. מה שאנחנו מכנים מוצק הוא בעיקר חלל.

כשכוכב מסיבי מסיים את חייו והליבה שלו קורסת, הלחץ מוחק את החלל הזה. אלקטרונים ופרוטונים נדחסים יחד לנויטרונים, והתוצאה היא חומר בצפיפות של גרעין אטום, רק בגודל של עיר.

מכאן המספרים: כדור בקוטר של כעשרים קילומטר שמכיל מסה גדולה מזו של השמש, וכפית תה אחת ממנו שהייתה שוקלת על כדור הארץ כמיליארד טונות. לא פחות חשוב הוא מה שעוצר את הקריסה: לא כוח דחייה רגיל אלא עיקרון קוונטי שאוסר על חלקיקים זהים לתפוס אותו מצב.

מסה מודדים מתוך מסלול של כוכב שותף, וגודל מסיקים משילוב תצפיות ומודלים, ולכן הגודל ידוע פחות טוב מן המסה. זו גם הסיבה שמה שקורה במרכז, מתחת לשכבות החיצוניות, עדיין אינו ידוע בוודאות, ויש תיאוריות מתחרות. אלה מעבדות טבעיות לחומר בתנאים שאי אפשר לשחזר בשום מקום כאן.