נחיתה מן החלל נראית כמו ירידה רצופה אחת, מלמעלה למטה. בתמרון שתוכנן לאוריון החללית נכנסת לאוויר הדליל ואז דווקא עולה שוב, לפני הירידה הסופית. למה שמישהו יתכנן דבר כזה?
נחיתה מהחלל אינה חייבת להיות ירידה רצופה. בתמרון שתוכנן לאוריון בארטמיס 1, החללית נכנסת לאוויר הדליל ואז משתמשת בעילוי, , כדי לעלות שוב לפני הירידה הסופית. נאס״א הסבירה מרחיב את טווח המקומות שאליהם אפשר לכוון את הנחיתה. כך אפשר לבחור , במקום להסתפק בנתיב ירידה ישיר.
חללית שחוזרת לכדור הארץ ועולה באמצע הירידה נשמעת כמו כישלון שליטה. במקרה הזה זה היה תכנון מראש.
נחיתה מהחלל אינה חייבת להיות ירידה רצופה. גוף שנכנס לאוויר בזווית מקבל גם עילוי, כלומר כוח שדוחף אותו הצידה, והטיית החללית קובעת אם הכוח הזה מופנה כלפי מטה או מעלה.
בתמרון הדילוג החללית נכנסת לאוויר הדליל, מפנה את העילוי כלפי מעלה ומטפסת מעט, ורק אחר כך יורדת סופית. מה שזה קונה הוא טווח: אפשר להזיז את נקודת הנחיתה מאות קילומטרים.
הרווח מעשי. בחירת אזור הנחיתה אינה רק בטיחות אלא גם מזג אוויר, קרבת ספינות איסוף וזמן עד שליפת הצוות. לכן עלייה זמנית היא כלי תכנון ולא סימן לאובדן שליטה. המקור מסביר תכנון למשימה מסוימת, והוא אינו מוכיח שהדילוג מתאים לכל חללית או פותר את כל בעיות .
wat. אוריון תוכננה לעלות זמנית בזמן החזרה כדי להרחיב את הבחירה במקום הנחיתה בים.
wat wat
העלייה הזמנית היא כלי לתכנון מסלול הנחיתה, ולא בהכרח סימן שהחללית איבדה שליטה.
איך יודעים?
צוות ההנחיה של אוריון תיאר בנאס״א את תכנון התמרון ואת מטרותיו לקראת טיסת הניסוי ארטמיס 1.
מה עדיין לא יודעים?
המקור מסביר תכנון למשימה מסוימת. הוא אינו הוכחה שהדילוג מתאים לכל חללית או פותר את כל בעיות מגן החום.
למדתם משהו?