השמש רחוקה כל כך שכל אלומת אור שמגיעה לאזור קטן בכדור הארץ נעה כמעט באותו כיוון בדיוק. ובכל זאת שפורצות מענן נראות כמניפה שנפתחת. מה קורה שם?
עננים חוסמים חלק מן האור ומשאירים פסים מוארים ומוצלים. אבק, אדי מים וטיפות אל העין וכך הופכים את הפסים לנראים. הם נדמים כמתפצלים מן השמש מאותה סיבה שמסילות מקבילות נראות נפגשות במרחק: המוח מתרגם תמונה תלת־ממדית למשטח הראייה.
השמש גדולה, אבל היא רחוקה פי מאה בערך מקוטרה. לכן האלומות שמגיעות לאזור קטן על פני כדור הארץ מקבילות בקירוב מצוין.
העננים חותכים את שדה האור לפסים מוארים ולצללים. חלקיקים באוויר מפזרים מעט אור מן הפסים אל העין, וכך דרך האלומה נעשית נראית ולא רק המקום שבו היא פוגעת.
המניפה נוצרת בהקרנה של מרחב תלת־ממדי על שדה ראייה דו־ממדי. אלומות מקבילות שנמשכות הרחק מאיתנו נראות קרובות זו לזו יותר ויותר ומתכנסות ליד השמש.
לעיתים רואים קרניים נגדיות בצד השני של השמיים. גם הן נראות מתכנסות, הפעם בנקודה שמול השמש. שתי ההתכנסויות המדומות של אותן אלומות הן הוכחה חזותית חזקה לכך שהמניפה היא פרספקטיבה.
wat. קרני דמדומים נראות כמניפה מאותה סיבה שמסילות מקבילות נראות נפגשות באופק: זו פרספקטיבה.
wat wat
מראה שמימי דרמטי מזכיר שכיוון כפי שהוא נראה בתמונה אינו תמיד הכיוון הפיזי של התנועה במרחב.
איך יודעים?
גאומטריית פרספקטיבה חוזה את נקודת ההתכנסות המדומה, ותצפיות בקרניים שממשיכות לצד הנגדי של השמיים מראות התכנסות מדומה נוספת.
מה עדיין לא יודעים?
טופוגרפיה, עננים ופיזור לא אחיד יכולים לעקם את גבולות האור בפועל. הטענה למקבילות היא קירוב מצוין, לא זהות מושלמת.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
ראיתם כתם צבעוני ליד השמש. למה הוא נשאר דווקא באותו מרחק?שמש
אתם מעל ענן ורואים טבעות צבע סביב צל הראש. למה הן עוקבות רק אחריכם?אור
פס צבע הופיע לרוחב ענן גבוה. למה הוא אינו קשת גשם?עננים