אוניית מטען עגנה בטקסס סיטי ועליה חומרים לתעשייה, כשפרצה שרפה. למה האסון לא נשאר על הסיפון?
באפריל 1947 פרצה שרפה על אונייה שעגנה בנמל טקסס סיטי. בבטן האונייה הוחזקו אלפי טונות של , חומר המשמש בין השאר לדשן. כשהאש התפשטה אל המטען התרחש פיצוץ אדיר, שהצית מתקנים וספינות נוספות וגרם לנפגעים רבים. לא היה זה מטען נפץ צבאי שהופעל בכוונה, אלא שילוב מסוכן של חומר, חום ותנאי אחסון. האסון שינה את הדרך שבה רשויות חושבות על טיפול בחומרים מסוכנים ליד אזורי מגורים.
הגרנדקאמפ עגנה בנמל עמוס. ניסיונות ראשוניים להתמודד עם האש לא מנעו את התפשטותה אל המטען.
הפיצוץ הראשון יצר שרשרת פגיעות בבתים, במתקנים ובספינות אחרות. זהו מקרה יסוד בתולדות בטיחות התעשייה והנמלים.
המפתח הכימי הוא שאמוניום חנקתי הוא : הוא נושא בתוכו את החמצן הדרוש לבעירה. זו הסיבה שהכללים שעבדו על כל מטען אחר כשלו כאן, שכן אש שאינה תלויה באוויר אי אפשר לחנוק.
הצוות נקט , סגירת הפתחים והזרמת קיטור, שהייתה אז השיטה המקובלת לשרפה במחסן אונייה. על מטען רגיל היא הייתה עובדת, וכאן היא העלתה חום ולחץ בחלל אטום סביב חומר שמספק לעצמו חמצן. כך התרחש , שחרור של כל האנרגיה בבת אחת במקום בעירה מתפשטת. הפכה את התוצאה לאסון עירוני: מתקנים כימיים עמדו סמוך לרציף, וסקרנים שהתאספו לצפות בשרפה היו בטווח.
wat. ב־1947 שרפה על הגרנדקאמפ הציתה מטען אמוניום חנקתי וגרמה לפיצוץ הרסני בטקסס סיטי.
wat wat
אחסון חומר תעשייתי שכיח מחייב להבין מה קורה לו בתנאי שרפה.
איך יודעים?
רישומי העיר, עדויות וחקירת רצף השרפה והפיצוצים בנמל.
מה עדיין לא יודעים?
תיאור קצר אינו מכסה את כל הכשלים התפעוליים ואת כל הפיצוצים שהתרחשו בהמשך.
למדתם משהו?