נתב Wi-Fi משדר גלי רדיו שמוחזרים מקירות, מרהיטים ומאנשים, וכך נוצר אל המקלט, שמודד כל הזמן את עוצמת האות ואת ההיסט שלו בכל . כשמישהו זז בחדר, דפוס ההחזרות משתנה. מה אפשר לקרוא מזה?
אלגוריתמים של לומדים לקשר בין השינויים האלה לנוכחות, לתנועה ואפילו לקצב נשימה. כל זה קורה עם ציוד תקשורת רגיל, בלי עדשה ובלי תמונה, וגם דרך קירות.
הנקודה שהופכת את זה מגימיק למשהו רציני היא שאין כאן חיישן חדש. נתב משדר גלי רדיו, המקלט מודד כל הזמן איך הם הגיעו, וזה נדרש ממילא כדי לפענח נתונים. המידע נאסף בכל בית, בכל רגע.
האות מגיע במקביל בכמה דרכים: ישירות, ובהחזרות מקירות ומרהיטים. גוף אדם, שהוא בעיקר מים, בולע ומחזיר גלים ביעילות, ולכן הוא משנה את התערובת. כשהוא זז, השינוי אינו אקראי אלא עקבי, ואפילו עליית בית החזה בנשימה מייצרת תנודה מחזורית מדידה.
לקשר בין דפוס האות לבין מה שקורה בחדר אי אפשר בנוסחה, ולכן משתמשים בלמידה. מאמנים מודל על מקרים שבהם ידוע מה קרה, לרוב לפי מצלמה שמשמשת אמת מידה, ואחר כך בודקים אותו על תרחישים חדשים.
שני הצדדים של זה נובעים מאותה תכונה. יישום שימושי הוא זיהוי נפילה של קשיש בבית בלי לצלם אותו ובלי מכשיר שצריך לענוד. השאלה הפתוחה היא פרטיות, מפני שהיכולת הזאת נשענת על ציוד שכבר קיים. ולהגינות: רוב ההדגמות נעשו בסביבות מבוקרות עם מעט אנשים, והביצועים יורדים בחדר עמוס או אחרי שמזיזים את הרהיטים.
wat. תנועה בחדר משנה את דפוס ההחזרה של גלי הרדיו, ומודל לומד לקרוא את השינוי הזה.
wat wat
זה פותח יישומים כמו זיהוי נפילה של קשישים בבית בלי מצלמה, לגמרי, ובאותה נשימה מעלה שאלת פרטיות: תשתית קיימת יכולה לחוש אנשים.
איך יודעים?
ניסויים במעבדה שבהם נאסף מציוד Wi-Fi סטנדרטי, במקביל לתיעוד מצלמה ששימש כאמת מידה. מודל אומן על הנתונים ונבדק על תרחישים חדשים.
מה עדיין לא יודעים?
רוב ההדגמות נעשו בסביבות מבוקרות עם מעט אנשים. הביצועים יורדים בחדר עמוס או בסידור רהיטים שונה מזה שעליו אומן המודל.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך מוזיאון יכול לדעת היכן נוצר עומס בלי לצלם פנים?פרטיות
אסלה שמזהה אתכם ובודקת את מה שהשארתם. כמה היא מדויקת?חיישנים
האם סיס מצוי יכול לעבור עשרה חודשים בלי לנחות?חיישנים