באיזה גיל ספורטאים מגיעים לשיא?

אין גיל שיא אחד לכל הספורט. סקירה של ביצועי שיא מצאה שסיבים מהירים ואיטיים מתיישנים בקצב שונה: באירועי כוח ומהירות בני שניות השיא נוטה להופיע בסוף שנות העשרים המוקדמות, בעוד שבאירועי סיבולת ארוכים מאוד הוא יכול להופיע מאוחר יותר. התוצאה משקפת שילוב של שריר, מערכת לב־ריאה, ניסיון, אסטרטגיה וברירה של מי שממשיך להתחרות.

השאלה באיזה גיל ספורטאי מגיע לשיא נשמעת כמו שאלה אחת, והיא בעצם כמה. מתעמלת, אצן ורוכב אולטרה־מרתון מפעילים מערכות שונות, שמזדקנות בקצב שונה.

הפיזיולוגיה נותנת את הכיוון. סיבי השריר המהירים, שמייצרים ספרינט וקפיצה, מצטמקים עם הגיל מהר יותר מן הסיבים האיטיים, בעוד שמערכת הלב־ריאה נשמרת טוב יותר ומשתפרת עם שנות אימון מצטברות.

לכן סקירה של ביצועי שיא מצאה דפוס מדורג: באירועי כוח ומהירות בני שניות השיא נוטה להופיע בסוף שנות העשרים המוקדמות, ובאירועי סיבולת ארוכים מאוד הוא יכול להופיע מאוחר בהרבה. באולטרה־מרתון מתווסף רכיב שאינו גופני כלל, ניהול קצב, תזונה ושינה, שנלמד רק בניסיון.

הסייג מתודולוגי וחשוב. גיל שיא שנמדד מתוצאות תחרותיות אינו מודד רק פיזיולוגיה: הוא מודד גם מי עוד מתחרה. ספורטאי בן שלושים וחמש ברמה עולמית הוא מי שלא נפצע ולא פרש, כלומר קבוצה שנבחרה מראש לעמידות. נוסף לכך המספר הוא ממוצע עם פיזור רחב, ואין ממנו תחזית לאדם מסוים.