← שלושה גילויים קצרים ב־WatWat
רקדנית בלט בתנוחה מתוחה על רקע לבן
אומנות

בתוך האוזן הפנימית יש שמודדות סיבוב. אחרי סיבוב מהיר הנוזל ממשיך לזוז, והמוח מפרש זאת כתנועה שכבר אינה קורית, וזו הסחרחורת. רקדנית בלט מסתובבת עשרים פעם ויוצאת יציבה. למה היא לא מסתחררת?

היא נועצת מבט בנקודה אחת בקהל
האוזן הפנימית שלה השתנתה מרוב אימון
המוח שלה הפסיק להאמין לאוזן

סקרנות נחשבת. הנה התשובה.

המוח, ולא האוזן. איבר האיזון באוזן הפנימית של הרקדנית ממשיך לשלוח בדיוק את אותו אות אחרי הסיבוב; מה שהשתנה הוא כמה משקל המוח נותן לאות הזה. בסריקות נמצא שגם המוח הקטן בנוי אצל רקדנים ותיקים קצת אחרת, באזור שמעבד את הקלט הזה. נעיצת המבט בנקודה היא טכניקה אמיתית שרקדנים משתמשים בה, אבל היא לא ההסבר לממצא: הסחרחורת נמדדה על כיסא מסתובב, בלי קהל ובלי נקודה להתמקד בה.

להרחבה:
נבדק בבני אדם

חוקרים השוו רקדני בלט לאנשים שאינם רקדנים, וגילו שאצל הרקדנים גם תחושת הסחרחורת וגם , רפלקס העיניים, היו חלשים יותר, ושבאזור שמעבד את האות הזה נמצא הבדל מבני.

הסחרחורת אינה תקלה אלא תוצאה הגיונית של מערכת מדויקת. הנוזל בתעלות האוזן ממשיך לזוז אחרי שהראש נעצר, והמוח מפרש נכון את האות שהוא מקבל: סיבוב. הבעיה היא שהאות עצמו כבר אינו נכון.

החוקרים הושיבו רקדני בלט ואנשים שאינם רקדנים על כיסא מסתובב, ואחרי העצירה מדדו שני דברים במקביל: כמה זמן העיניים ממשיכות לנוע מעצמן, וכמה זמן הנבדק מדווח שהוא מרגיש סחרחורת. אצל הרקדנים שני המדדים היו קצרים יותר, ושניהם יחד חשובים, מפני שהאחד אובייקטיבי והשני חווייתי.

בסריקות נמצא הבדל מבני באזור במוח הקטן שמעבד את הקלט מן האוזן. הפרשנות המוצעת היא שהמוח לא שינה את מה שהאוזן שולחת אלא את המשקל שהוא נותן לו: אחרי שנים שבהן האות הזה הופיע שוב ושוב בלי שהרקדנית נופלת, הוא הפסיק לנבא סכנה וירד בחשיבותו.

הסייג הוא שזו ולא ניסוי, ולכן כיוון הסיבה אינו מוכח: ייתכן שאנשים עם רגישות נמוכה מלכתחילה הם שמתמידים בבלט. מעניין שמורי בלט מלמדים דווקא טכניקה אחרת, נעיצת מבט בנקודה קבועה וסיבוב מהיר של הראש, וזו אינה ההסבר לממצא כאן, שנמדד על כיסא מסתובב בלי שום נקודה להתמקד בה.

wat. רקדני בלט לא מנצחים את הסחרחורת בכוח רצון. המוח שלהם פשוט מפסיק להתייחס ברצינות למד הסיבוב שבאוזן.

wat wat

זו דוגמה נדירה לכך שאימון ממושך משנה לא רק שריר, אלא את המידה שבה המוח בוחר להאמין לחוש מסוים.

איך יודעים?

המשתתפים הושבו על כיסא מסתובב, ולאחר עצירה נמדדו במקביל תנועות העיניים הבלתי רצוניות ומשך תחושת הסחרחורת המדווחת. במקביל נסרקו מוחות המשתתפים, וההבדל בין הקבוצות נמצא גם בדיווח וגם במבנה.

נבדק בבני אדםמחקר שעבר ביקורת עמיתים

מה עדיין לא יודעים?

המחקר משווה בין קבוצות ואינו יכול להוכיח שהריקוד גרם לשינוי. ייתכן גם שאנשים עם רגישות נמוכה מלכתחילה נוטים יותר להתמיד בבלט.

למדתם משהו?

Cerebral Cortex· 2013

מכאן ממשיכים

למה צמרמורת מגיעה רגע לפני השיא של השיר, ולא בשיא?מוחמה המוח מתרגל כשהוא קורא על מחשבות של דמות?מוחמה המוח עושה אחרת כשכותבים וכשעורכים שיר?מוח

רוצים עוד משהו ששווה לספר?

מתחילים בשלושה גילויים קצרים. בלי הרשמה ובלי לבחור הכול מראש.

תפתיעו אותי
על WatWat ואיך נבדקים המקורות