
במשך שנים נחשבה ריצת בפחות מארבע דקות למעין גבול פיזיולוגי, ולא רק ליעד קשה. ירד מן הרף באוקספורד, בעזרת ורצים שמשכו אותו. מה קרה אחר כך?
ב־6 במאי 1954 השלים רוג׳ר בניסטר את המרחק ב־3 דקות ו־59.4 שניות באיפלי רואד, אוקספורד, בעזרת קצב מדויק ותמיכה של רצים נוספים. אחרי שהמחסום נפרץ, רצים אחרים ירדו מארבע דקות בתוך זמן קצר יחסית.
ארבע דקות למייל אינן מספר פיזיולוגי. הן מספר עגול, והעיגול הזה הוא שהפך אותן למחסום: במשך שנים נכתב שמדובר בגבול שהגוף האנושי אינו יכול לעבור.
ב־6 במאי 1954, על מסלול באיפלי רואד באוקספורד וברוח חזקה, רץ רוג׳ר בניסטר 3:59.4. הוא לא רץ לבד: שני רצי קצב הובילו אותו בקצב מתוכנן וחסמו את הרוח, ופרשו לקראת הסוף.
מה שקרה אחר כך הוא הראיה האמיתית לכך שהמחסום היה בראש. ג׳ון לנדי ירד מארבע דקות כעבור ארבעים ושישה ימים בלבד, ובתוך שנים ספורות הצטרפו אחרים. שום דבר פיזיולוגי לא השתנה בגוף האדם בשבועות האלה; מה שהשתנה הוא הידיעה שזה אפשרי, ושיש דרך מעשית לעשות זאת.
הסייג הוא שהסיפור מתאים לעצמו יותר מדי בקלות. בניסטר אמנם היה סטודנט לרפואה שהתאמן כשעה ביום, אבל באותן שנים השתפרו גם מסלולי הריצה, הנעליים ושיטות האימון, והרצים שירדו אחריו נהנו מכך. מרוץ אחד גם אינו מוכיח שבני אדם היו מסוגלים לכך תמיד: מסלול, רוח וקצב משנים תוצאה בשניות. המחסום הפסיכולוגי אמיתי, אבל הוא לא היה הגורם היחיד.
wat. המחסום היה ארבע דקות, והתוצאה הראשונה מתחתיו הייתה 3:59.4.
wat wat
הסיפור ממחיש איך ותחרותי יכול להשתנות במהירות אחרי שמישהו מציג דרך מעשית לעבור אותו.
איך יודעים?
התוצאה נמדדה ונרשמה בתחרות רשמית, והאירוע מתועד בארכיון האתלטיקה העולמי ובדיווחים היסטוריים על המרוץ.
מה עדיין לא יודעים?
האירוע אינו מוכיח שבני אדם היו מסוגלים תמיד לרוץ כך. מסלול, מזג אוויר, קצב, אימון ותנאי תחרות משפיעים על התוצאה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
האם ציד ריצה מסביר חלק מהסיבולת האנושית?ריצה
האם אימון בגובה הופך רצים למהירים יותר?ריצה
כמה באמת מוסיפות נעלי Vaporfly לריצה?ריצה