איך עטלף מוצא קיצור דרך שלא טס בו קודם?

במשך ארבע שנים עקבו החוקרים אחר 172 עטלפי פירות ביותר מ־3,400 לילות מעקב. במקום חיפוש מקרי, רבים מהם טסו למטרות מוכרות בקווים ישרים, ולעיתים חיברו ביניהן בקיצורי דרך חדשים. בניסויי העברה למקום אחר, חלקם חזרו לאזורי חיפוש מוכרים במסלול חדש. הנתונים תואמים ניווט בעזרת ייצוג מרחבי של הסביבה, אם כי אין דרך להציץ ל״מפה״ שבתודעתו של עטלף.

החוקרים אספו מיליוני מיקומים של 172 עטלפים במשך ארבע שנים. שוב ושוב הופיעו טיסות ארוכות וישירות לעצי פרי, ולצדן מסלולים חדשים שקישרו בין יעדים מוכרים.

הם בדקו גם מה קורה כשמעבירים עטלף למקום אחר באזור. מסלולי החזרה החדשים, יחד עם בדיקות של הסברים חלופיים, התאימו לניווט המבוסס על ידע מרחבי. זה אינו צילום של מפה במוח, אלא הסבר התנהגותי שנתמך בכמה מבחנים.

הטענה על מפה קוגניטיבית אצל חיה קשה להוכחה, מפני שרוב ההתנהגות מתיישבת גם עם הסבר פשוט יותר: שינון של מסלולים מוכרים. לכן הראיה המכרעת אינה טיסה ישירה ליעד ידוע, אלא דווקא מסלול חדש שמחבר שתי נקודות מוכרות בדרך שהעטלף לא עבר בה מעולם.

שני דברים אפשרו לבדוק זאת. הראשון הוא מערכת מעקב בתפוקה גבוהה, שבה התג משדר והחישוב נעשה בקרקע, ולכן הוא קל מספיק לעטלף פירות מצרי ומדווח מיקום לעיתים תכופות. השני הוא ניסוי העברה: שחרור במקום שאינו מוכר, ובדיקה אם החזרה נעשית בדרך סבירה. שני הכלים יחד מצמצמים את מרחב ההסברים, אך אינם מראים כיצד המידע מיוצג במוח.