הדרך שבה יונים מוצאות את הבית ממרחקים עצומים היא אחת התעלומות הביולוגיות הישנות ביותר. חיפשו ברקמות שונות, בעין שמגיבים לשדה מגנטי. מחקר חדש הצביע על איבר אחר לגמרי. איזה איבר זה?
מחקר מ־2026 גילה משהו מפתיע: תאי חיסון מיוחדים בכבד היונה, שאוגרים ברזל ממחזור תאי דם אדומים ישנים, מתנהגים כמו מחטי מצפן זעירות. סיפק את התשובה: כשכיבו את התאים האלה, יונים שטסו בימים מעוננים איבדו את יכולת הכיוון שלהן, בעוד ביום שמשי הן ניווטו נורמלית, מה שמרמז שהן מנווטות בעיקר לפי , כשהיא נראית.
השאלה איך יונה חוזרת הביתה ממאות קילומטרים פתוחה למעלה ממאה שנה, ואחד הקשיים הגדולים בה הוא שהשדה המגנטי עובר דרך רקמה בלי להיחלש. משמעות הדבר שהחיישן יכול לשבת בכל מקום בגוף, ולא בהכרח על פני השטח כמו עין או אוזן.
המועמדים הוותיקים היו שניים: גבישי מגנטיט ברקמות, שמתנהגים כמו מחטי מצפן זעירות, וחלבונים ברשתית שתגובתם לאור רגישה לשדה. שניהם נבדקו שנים, ואף אחד מהם לא נסגר.
מה שנמצא כאן הוא כיוון שלישי ולא צפוי: תאי חיסון מיוחדים בכבד, שאוגרים ברזל ממחזור תאי דם אדומים ישנים, מתנהגים כמו חיישן מגנטי. זה איבר שאיש לא חיפש בו ניווט, ושהעמסת הברזל בו היא תוצר לוואי של תפקיד אחר לגמרי.
הראיה החזקה מגיעה מן התנאים. כשהתאים הושבתו, יונים שטסו בימים מעוננים איבדו כיוון, ובימים בהירים ניווטו כרגיל. כלומר המערכת הזאת היא גיבוי שנכנס לפעולה כשאין שמש, וזה גם מסביר למה קל היה לפספס אותה. זו תגלית חדשה, ועדיין לא ידוע אם המנגנון קיים גם בציפורים נודדות אחרות או אם הוא פועל לבדו.
wat. כשהשביתו את תאי הכבד עמוסי הברזל, יונים איבדו כיוון רק בימים מעוננים, לא בימים שמשיים.
wat wat
התגלית מציעה מנגנון ביולוגי חדש לגמרי , שלא היה ידוע קודם באף בעל חיים, ועשויה לשנות הבנה בסיסית בתחום הניווט הביולוגי.
איך יודעים?
החוקרים עקבו במכשירי GPS אחרי יונים עם ובלי אותם תאי כבד פעילים, בתנאי שמים בהירים ומעוננים בנפרד, והשוו את דיוק הניווט בכל תנאי.
מה עדיין לא יודעים?
זו תגלית חדשה יחסית, ועדיין לא ברור אם אותו מנגנון קיים גם בציפורים נודדות אחרות או ייחודי ליונים, ואם הוא פועל לבד או בשילוב מנגנונים נוספים.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
האם גביש שקוף יכול למצוא שמש שמסתתרת בעננים?ניווט
האם צב ים נושא בתוכו מפה מגנטית?ניווט
איך עטלף מוצא קיצור דרך שלא טס בו קודם?ניווט