למה עטלף מנסה לשתות מזכוכית יבשה?

עטלפים רבים מזהים מים בעזרת הד הקולות שהם משמיעים. משטח מים חלק מחזיר את רוב הקול הרחק מהם, ויוצר דפוס הד מיוחד. בניסוי הונחו משטחים אופקיים חלקים מחומרים שאינם מים; עטלפים ממינים רבים ירדו לעברם בתנועת שתייה. גם צעירים שלא פגשו מים בעבר עשו זאת. הממצא תומך בזיהוי מולד של רמז אקוסטי, אך אינו אומר שעטלף לעולם לא יתקן את הטעות בעזרת מגע או חושים אחרים.

החוקרים הציבו משטחים חלקים מחומרים שונים במיקום אופקי ובחנו ניסיונות שתייה של עטלפים.

התנהגות דומה נצפתה במינים מרוחקים זה מזה ואף בפרטים צעירים ללא ניסיון קודם במים, דבר התומך במרכיב מולד בזיהוי.

מה שהעטלף למעשה מודד הוא משטח חלק לגלי קול: שטח שמחזיר הד בכיוון אחד בלבד, ולכן נשמע כמעט שקט מכל כיוון אחר. בטבע זו חתימה חד־משמעית, שכן רק פני מים אופקיים נשמעים כך.

שתי בדיקות הופכות את הממצא לחזק. חמישה־עשר מינים מקבוצות שונות הגיבו באותו אופן, ו גורי עטלף חסרי ניסיון שמעולם לא פגשו מים ניסו לשתות גם הם. המשמעות היא שהכלל מוטבע ואינו נלמד, ולכן אין בו גמישות: לוח מתכת או זכוכית אופקיים מפעילים אותו בדיוק כמו אגם.