מה אפשר ללמוד ממסטיק בן 5,700 שנה?

החתיכה, בת כ־5,700 שנה, שמרה DNA אנושי, DNA של מיקרוביום פה וגם עקבות מזון. בלי עצמות אנושיות ליד, החוקרים הצליחו לשחזר פרטים על אישה קדומה, כולל קרבה גנטית, מאפייני מראה משוערים וסימני ארוחה אחרונה.

הממצא אינו עצם, אינו כלי ואינו קבר. זו חתיכת זפת ליבנה בת כ־5,700 שנה, שמישהי לעסה ויריקה, ושנשמרה בבוץ. עד לא מזמן חפץ כזה היה נרשם כשארית חומר ולא כארכיון.

מה שהופך אותו לשימושי הוא התכונה הפיזית. זפת אוטמת את מה שנדבק בה ומגנה עליו מחמצן וממים, ולכן תאים שנשארו בה מן הפה השתמרו היטב. בלי שום שלד באתר, אפשר היה לחלץ מכאן דנ״א אנושי.

ומה שהתקבל מפורט להפליא. גנום שלם של אישה אחת, קרבתה הגנטית לאוכלוסיות אחרות, הערכות על מראה, ולצד זה גם דנ״א של חיידקי הפה שלה, ובהם כאלה שקשורים למחלת חניכיים. גם שרידי מזון נמצאו שם: אגוזי לוז וברווז.

התמונה שמתקבלת היא של אדם יחיד ברגע אחד, וזה נדיר בארכאולוגיה. וכדאי לשמור על מידה: זו דגימה יחידה מאתר אחד, ומאפייני המראה הם הסתברויות גנטיות ולא צילום. מה שבטוח השתנה הוא ההגדרה של מה נחשב ממצא ששווה לבדוק.