איך מתארכים ציור מערה בלי לגעת בצבע?

ציור שנעשה מפיגמנט מינרלי אינו בהכרח מכיל חומר שאפשר לתארך ישירות. במערות בספרד דגמו החוקרים משקעי קלציט, מינרל שצמח על הציור או מתחתיו, ומדדו בהם את התפרקות היסודות אורניום ותוריום. שכבה שצמחה מעל ציור אומרת שהציור קדום ממנה. כך התקבל לציור דיסק אדום גיל מינימלי של כ־40,800 שנה. זהו גבול תחתון ולא תאריך היצירה המדויק, והוא אינו מוכיח מי צייר אותו.

כאשר הצבע אינו מכיל פחם, תיארוך ישיר עלול להיות קשה. במקומות מסוימים הטבע הוסיף שכבת מינרל שאפשר למדוד מבלי להניח מה הרכב הצבע.

החוקרים שילבו את מיקום הקלציט ביחס לציור עם שעון רדיואקטיבי של אורניום ותוריום. התוצאה עיגנה את קדמותן של יצירות מסוימות, אך השאלה אם ציירו אותן בני אדם מודרניים או ניאנדרטלים נותרה פתוחה.

הבעיה שהשיטה עוקפת היא היעדר פחמן. ציור שנעשה מאוכר אדום אינו מכיל חומר אורגני, ולכן שעון הפחמן אינו חל עליו. תיארוך אורניום־תוריום מודד במקום זאת את קרום הסיד שנוצר מעל הציור במשך הדורות, ובכך מתארך אותו בעקיפין.

מכאן נובעות שתי מסקנות ומגבלה. ראשית, כל תאריך הוא גיל מזערי, מפני שהסיד נוצר אחרי הציור ולא איתו. שנית, התמונה שמתקבלת היא של אמנות מוקדמת ומופשטת, כתמים אדומים חסרי צורה, שקודמת לדמויות בעלי החיים. והמגבלה היא חפיפה עם ניאנדרטלים: התאריכים העתיקים ביותר נופלים סמוך להגעת האדם המודרני לאירופה, ולכן זהות הציירים אינה נגזרת מן המדידה.