כשאוכלים פלפל חריף, הטמפרטורה בפה כמעט אינה משתנה, ואין שם שום מקור חום. ובכל זאת התחושה זהה כמעט לכוויה. מה בדיוק נדלק שם?
סקרנות נחשבת. הנה התשובה.
הטמפרטורה בפה כמעט אינה משתנה. הקפסאיצין נקשר לתעלה בתאי החישה שנפתחת גם מחום שמתחיל להזיק, סביב 43 מעלות, ולכן המוח מקבל בדיוק את האות של כוויה קלה. התחושה אמיתית, והסיבה הפיזיקלית אינה קיימת.
ב־1997 בודדו חוקרים בשם , תעלת יונים שנפתחת בתגובה לחומר החריף וגם בתגובה לחום מסוכן. לכן המוח מקבל מסר דומה לזה של כוויה קלה, אף שאין שם להבה או משקה רותח.
הפרט הראשון שמסדר את הכול הוא מדידה פשוטה: הטמפרטורה בפה כמעט אינה משתנה כשאוכלים פלפל. אין כאן חום אמיתי, ולכן השאלה אינה על אנרגיה אלא על אות.
מה שהתגלה ב־1997 הוא שהקפסאיצין נקשר לתעלה בתאי החישה ופותח אותה. אותה תעלה עצמה נפתחת גם מחום, סביב ארבעים ושלוש מעלות, שהוא בדיוק הסף שבו חום מתחיל להזיק לרקמה.
מכאן שמדובר במערכת אזעקה ולא במדחום, ומה שהקפסאיצין עושה הוא להפעיל אותה ישירות. המוח מקבל בדיוק את האות שהיה מקבל מכוויה קלה, ולכן התחושה מדויקת לגמרי גם אם אין לה סיבה פיזיקלית.
ההוכחה נעשתה בדרך העיוורת והמשכנעת: הכניסו גנים לתאים שאדישים לקפסאיצין, אחד־אחד, וחיפשו מי מהם התחיל להגיב. התא שנדלק הסגיר את הגן. מכאן נפתח שדה שלם של תעלות שמתרגמות חום, קור ולחץ לאות עצבי, שהגילוי שלו זכה בפרס נובל. וראוי לומר שהקולטן אינו מסביר את כל החוויה: ריכוז, מצב הרקמה והרגלי אכילה משפיעים גם הם.
wat. חריף מרגיש חם כי הוא לוחץ על אותו כפתור עצבי שמזהיר מפני חום כואב.
wat wat
הממצא הפך תחושת אוכל יומיומית לחלון לתוך מנגנוני כאב, וטמפרטורה, ואף תרם להבנת בגוף.
איך יודעים?
החוקרים השתמשו של DNA תחושתיים, הכניסו את הגן לתאים במעבדה ובדקו כניסת סידן ותגובה חשמלית לקפסאיצין ולחום.
מה עדיין לא יודעים?
הקולטן אינו מסביר את כל תחושת החריפות. ריכוז החומר, מצב הרקמה, הרגלי אכילה וקולטנים נוספים משפיעים על החוויה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך אפשר לכבות הקלה בכאב שנוצרה מפלצבו?כאב
האם פלצבו עדיין עובד אם אומרים לכם מראש שזה פלצבו?כאב
למה התקף לב מרגישים לפעמים דווקא ביד השמאלית?כאב