איך אפשר לכבות הקלה בכאב שנוצרה מפלצבו?

פלצבו אינו תרופה, אבל הציפייה לטיפול יכולה לשנות כאב אמיתי. בניסוי קלאסי קיבלו מטופלים אחרי טיפול שיניים זריקה שהוצגה כמשכך כאב. אצל חלקם הופיעה הקלה. כשאותם מגיבים קיבלו נלוקסון, תרופה שחוסמת את הקולטנים שעליהם פועלים מורפין והאנדורפינים של הגוף, חלק ניכר מן ההקלה נעלם. הציפייה הפעילה מערכת כימית מדידה, לא רק דיווח מנומס.

פלצבו נחשב שנים לרעש שצריך לנכות מניסויים: אנשים מדווחים על שיפור מנימוס, מציפייה, או מפני שכאב חולף מעצמו. השאלה הייתה אם מתחתיו יש משהו פיזי.

הניסוי בחר מודל נוח: כאב אחרי טיפול שיניים, שהוא אמיתי, צפוי בעיתוי ודומה בין אנשים. חמישים ואחד מטופלים קיבלו באקראי פלצבו, נלוקסון או טיפול משווה, ודיווחו על הכאב.

החלק החכם היה בשלב הבא. אצל מי שדיווחו על הקלה מן הפלצבו, מתן נלוקסון, שחוסם את הקולטנים שעליהם פועלים מורפין והאנדורפינים של הגוף, ביטל חלק ניכר מן ההקלה. כלומר הציפייה לא רק שינתה דיווח אלא שחררה כימיה שאפשר לכבות.

הסייג מגדיר את גבול המסקנה. זה היה ניסוי קטן בכאב חריף, ונלוקסון לא ביטל את כל תגובת הפלצבו, כלומר פועלים כאן גם מסלולים נוספים שאינם אופיואידיים. חשוב מזה, הממצא מסביר גם למה פלצבו עובד בדיוק על דברים כמו כאב, בחילה ועייפות ולא על מה שאינו עובר דרך המוח: אין כאן מנגנון שמכווץ גידול או סוגר שבר.