אפשר לדעת מי גר במערה בלי למצוא שם אף עצם?

צוות מחקר פיתח דרך לחלץ דנ״א מיטוכונדרי ממשקעים ולזהות רצפים של ניאנדרטלים ודניסובים. במערת דניסובה נמצאו אותות גנטיים בשכבות שונות, וכך אפשר לעקוב אחר נוכחות קבוצות גם כאשר לא נמצאה עצם שניתן לשייך להן.

הבעיה הישנה פשוטה לניסוח. כדי לדעת מי חי במערה צריך למצוא עצם שלו, ועצמות אנושיות במערות הן ממצא נדיר במיוחד. באתרים רבים יש שכבות עם כלי אבן וסימני אש ובלי שום שריד גופני, ולכן אי אפשר היה לומר מי בדיוק היה שם.

הרעיון שפותר את זה הוא שבני אדם משירים תאים כל הזמן, והתאים האלה נופלים לעפר. בתנאים קרים ויבשים חלק מן הדנ״א נקשר לגרגרי מינרל ונשמר, גם אחרי עשרות אלפי שנים. כלומר העפר עצמו הוא הממצא.

הצוות פיתח דרך לחלץ ממשקעים דנ״א מיטוכונדרי, שנבחר מפני שיש ממנו מאות עותקים בכל תא ולכן סיכוייו לשרוד גבוהים. מן הרצפים אפשר לזהות אם מדובר בניאנדרטלי, בדניסובי או בבעל חיים.

במערת דניסובה נמצאו אותות כאלה בשכבות שונות, ובהן שכבות שבהן לא נמצאה שום עצם אנושית. כך אפשר לעקוב אחרי נוכחות של קבוצות לאורך זמן. המגבלות ברורות: הדנ״א אינו מזהה אדם מסוים, והוא עלול לנוע בין שכבות בעפר, ולכן מפרשים אותו תמיד יחד עם הגאולוגיה ועם שאר הממצאים.