מה גילתה בדיקה בלי מגע בציורי מערה?

במערת פונט־דה־גום בצרפת הניחו זמן רב שחלק מהציורים נעשו רק מתחמוצות של ברזל ומנגן. חוקרים בחנו את הקירות בעזרת אורכי גל שונים ושיטות שבוחנות את הרכב החומר בלי לגרד את הציור. הם זיהו בחלק מן הדימויים סימנים לחומר פחמי. הגילוי מעלה אפשרות לתארך בעתיד חלק מן הציורים בשיטת פחמן רדיואקטיבי. המחקר עצמו לא סיפק עדיין תאריך כזה, וגם לא הראה שכל הציורים במערה נוצרו מאותו חומר.

ציורי מערה רגישים מאוד לדגימה. לכן החוקרים שילבו שיטות אור וספקטרוסקופיה שמאפשרות להבחין בין סוגי חומר בלי להסיר צבע.

הסימנים לפחם מעניינים במיוחד משום שחומר אורגני פותח אפשרות לתיארוך ישיר יותר. עד שתבוצע בדיקה כזו, זו אפשרות מחקרית ולא תאריך חדש לאמנות המערה.

הבעיה שהממצא פותר היא ישנה ומתסכלת. אזור דורדון מחזיק יותר ממאתיים אתרי מערות מצוירות, ועד כה נחשב שכל הדמויות בו נעשו מ פיגמנט מינרלי בלבד, כלומר מתחמוצות ברזל ומנגן. חומרים כאלה אינם מכילים פחמן, ולכן לא היה אפשר לבצע בהם תיארוך ישיר, וגיל הציורים הוסק מסגנון.

הכלים שהשתמשו בהם נבחרו כדי לא לגעת. ספקטרוסקופיית ראמאן במקום, יחד עם מדידת קרינת רנטגן ניידת והדמיה באור נראה ובאינפרה־אדום, מזהים את החומר מרחוק ובלי לקחת דגימה. בבדיקה של מערת פון־דה־גום התגלה מספר גדול של דמויות שנעשו דווקא בפחם, לצד אלה שנעשו מתחמוצות. המשמעות אינה רק גיל: היא שהמערה הזאת, שנחקרת יותר ממאה שנה, עדיין החזיקה מידע שהכלים הקודמים לא יכלו לראות.