כלבים חיים באזור האסון בצ׳רנוביל. מה הגנטיקה שלהם מגלה?

נדגמו 302 כלבים משלושה אזורים: תחנת הכוח עצמה, העיר צ׳רנוביל במרחק 15 קילומטרים, ואזורים עד 45 קילומטרים. הפרופילים הגנטיים הראו שהכלבים של התחנה והכלבים של העיר הם שתי אוכלוסיות נפרדות, ושבתוך אוכלוסיית התחנה הדמיון הגנטי גבוה במיוחד, מה שמתאים לסחף גנטי באוכלוסייה קטנה. ניתוח קרבה זיהה 15 משפחות, והגדולה שבהן משתרעת על כל אתרי הדגימה בתוך אזור ההרחקה.

בימים שאחרי האסון פונו יותר ממאה אלף איש, והוראה מפורשת אסרה לקחת חיות מחמד. חלק מן הכלבים נורו, חלק מתו, וחלק שרד והתרבה. הכלבים שחיים שם היום הם צאצאיהם, כמעט ארבעים שנה ובערך עשרה עד חמישה־עשר דורות אחר כך.

כדי לבדוק מה קרה להם דגמו 302 כלבים חופשיים משלושה מעגלים: תחנת הכוח עצמה, העיר צ׳רנוביל במרחק חמישה־עשר קילומטרים, ואזורים רחוקים יותר עד ארבעים וחמישה. בכל אחד נקרא פרופיל גנטי רחב שמכסה את הגנום כולו, ואלה הושוו גם לכלבי גזע וגם לכלבים חופשיים במקומות אחרים בעולם.

התוצאה היתה שהמרחק הקצר הזה מספיק: כלבי התחנה וכלבי העיר הם שתי אוכלוסיות שנבדלות זו מזו, ובתוך אוכלוסיית התחנה הדמיון הגנטי גבוה במיוחד, כלומר קבוצה קטנה שהתרבתה בעיקר בתוך עצמה. ניתוח קרבה מצא חמש־עשרה משפחות מורחבות, והגדולה שבהן נמצאת בכל האתרים.

מכאן חשוב לומר מה המחקר אינו טוען. הוא אינו מראה שהקרינה יצרה את ההבדל, ואינו מודד נזק גנטי או בריאות. בידוד, ברירה מקרית ופשוט מי ניזון מקרבת העובדים מסבירים אותו לא פחות. מה שיש כאן הוא נקודת פתיחה: לראשונה יש אוכלוסייה של חיית בית באזור מוקרן שמאופיינת גנטית, ואפשר לחזור אליה בעוד עשור ולבדוק מה השתנה.