מה קורה כשמבקשים מעורב לקרוא ארבע פעמים, ולא שלוש?

החוקרים לימדו עורבים לקשר בין סימנים לבין מספר קריאות, מאחת ועד ארבע. העורב לא רק התחיל לקרוא והפסיק במקרה: מאפיינים בצורת הגל של הקריאה הראשונה ניבאו את אורך הרצף כולו. גם טעויות ברצף נשאו סימנים לכך שהציפור איבדה את מקומה בתוכנית. זו עדות לתכנון קצר של פעולה קולית, בלי להניח שהעורב סופר בדיוק כפי שאנחנו סופרים.

סימן אחד דרש קריאה אחת, סימן אחר דרש יותר. עורבים מאומנים הצליחו לשנות את מספר הקולות בהתאם לרמז, עד ארבעה קולות. אבל הספירה לבדה לא הייתה הממצא המעניין ביותר.

כשהחוקרים בדקו את מבנה הקולות, הם ראו שהקריאה הראשונה כבר נשמעת אחרת בהתאם למספר הקריאות המתוכנן. גם כשעורב טעה, מבנה הרצף סייע לזהות היכן איבד את מקומו. זו עדות לתכנון קצר של הפקה קולית, לא טענה שהעורב מבין מספרים כמו אדם.

הפרט שסוגר פרצה בטיעון הוא שהרמז היה רמז שרירותי. אילו הציפור הייתה רואה שלוש נקודות ומשמיעה שלוש קריאות, אפשר היה להסביר זאת בהתאמה ישירה בין מה שנראה למה שנעשה. כאן הקשר בין הסימן למספר נקבע בידי החוקרים ונלמד מאפס, ולכן העורב נאלץ להחזיק את הכמות עצמה בראש בין הרגע שראה את הסימן לרגע שהתחיל לקרוא.

הישג שני מסתתר בצד המוטורי. ספירה היא דבר אחד, שליטה קולית היא דבר אחר: להחליט מראש על מספר ואז לבצע אותו בדיוק דורש לנהל את הנשימה ואת איברי הקול לאורך רצף שלם. בחינת טעות רצף הראתה שהמידע על המקום ברצף נמצא בקול עצמו, ולכן התוכנית אינה נשמרת רק בראש אלא נשמעת החוצה. מה שהמחקר אינו מראה הוא שהעורב מבין את המספר ארבע כמושג מופשט.