איך צמח טפיל משנה כיוון עוד לפני שנגע במארח?

כשות היא צמח מטפס שחי על חשבון צמחים אחרים. החוקרים הציבו ליד כשות צעירה צמח שעועית או חיטה במרחק שאינו מאפשר מגע. הם תיעדו שינוי בדפוסי הצמיחה ומדדו הבדלים בפעילות החשמלית של הצמח בין התנאים. התוצאה מרמזת שהטפיל מגיב לנוכחות ולזהות של מארח אפשרי מרחוק. המחקר אינו מוכיח איזה רמז בדיוק, ריח או גורם אחר, סיפק את המידע.

נבט של כשות חייב למצוא צמח אחר כדי להמשיך לגדול. החוקרים הציבו לידו מארחים אפשריים במרחק שלא אפשר מגע, ובדקו אם ההתנהגות משתנה.

הם ראו שינוי בצמיחה ובמדידות מתח חשמלי בהתאם לצמח הסמוך. זו עדות לתגובה מרחוק, אבל לא לפתרון מלא של התעלומה: המחקר לא זיהה בוודאות את האות שנקלט, ולכן אין לכתוב שהכשות ״מריחה״ מארח כאילו הדבר הוכח כאן.

הכשות נמצאת במצב קיומי חד: לנבט שלה יש מאגר זעיר, והוא חייב למצוא מארח לפני שייגמר. לכן כל רמז מרחוק שמקצר את החיפוש שווה הרבה, וכל שגיאה עולה ביוקר. זה ההקשר שבו צמח בלי עיניים ובלי עצבים עדיין משתלם לו להיות רגיש לסביבה.

המחקר שילב שלוש מדידות שונות באופיין: כמות הפיגמנטים, ובהם כלורופיל; מדידה אלקטרופיזיולוגית רציפה של מתחים ברקמה; וסיווג בלמידת מכונה שבדק אם אפשר לנחש מתוך האות החשמלי איזה מארח עומד בסביבה. השילוב מחזק את הטענה שהכשות מגיבה שונה לשכנים שונים, אך אינו מספק מנגנון: לא זוהה החומר שנושא את המידע ולא נבדק אם הסרתו מבטלת את התגובה.