המחקר המקורי מ־1999 טען שאנשים עם ביצועים נמוכים מעריכים את עצמם גבוה מדי, מפני שאותו חוסר ידע מונע מהם לזהות את הטעות. ביקורות מאוחרות טענו שהבעיה אינה בפסיכולוגיה אלא בשיטה. מה הן הראו?
הבעיה היא שכשמשווים ציון מבחן להערכה עצמית שמחושבת גם היא מתוך אותו ציון, נוצרת שתופיע גם אם לא הייתה שום נטייה פסיכולוגית אמיתית מאחוריה.
הגרף המקורי משכנע מאוד: מחלקים את המשתתפים לרבעונים לפי ציון במבחן, ולצד כל רבעון מציגים את ההערכה העצמית שלו. הרבעון החלש מעריך את עצמו הרבה מעל ביצועיו, והחזק מעריך את עצמו מתחתם.
הביקורת אינה על הנתונים אלא על מה שאפשר להסיק מהם. כשמשווים ציון להפרש שמחושב גם הוא מאותו ציון, נוצר קשר מתמטי אוטומטי. נוסף על כך, ציון נמוך במיוחד כולל בדרך כלל גם מזל רע, ובהערכה עצמית אין את אותו רעש, ולכן היא תיראה גבוהה יחסית.
הדרך לבדוק את זה חכמה במיוחד: מייצרים נתונים אקראיים לגמרי, שבהם ידוע בוודאות שאין שום קשר בין ידע להערכה עצמית, ומריצים עליהם את אותו ניתוח. הדפוס המפורסם הופיע גם שם.
מה שזה אומר הוא שהגרף אינו יכול לשמש הוכחה, מפני שהוא היה נראה כך גם בעולם שבו התופעה אינה קיימת. זו עדיין מחלוקת פעילה: חלק מן החוקרים המקוריים סבורים שהביקורת מוגזמת ושהאפקט קיים גם אחרי תיקון סטטיסטי, רק חלש יותר. מה שנשאר בוודאות הוא כלל עבודה, לבדוק את שיטת המדידה לפני שמאמצים מסקנה מגרף משכנע.
wat. כשחוקרים בנו נתונים אקראיים בלי שום קשר אמיתי, אפקט דאנינג קרוגר הופיע בהם בכל זאת.
wat wat
זה מזכיר שגרף משכנע לא תמיד מוכיח את מה שהוא נראה מוכיח, ושצריך לבדוק את שיטת המדידה לפני שמאמצים מסקנה פסיכולוגית פופולרית.
איך יודעים?
: חוקרים בנו נתונים אקראיים לגמרי, בלי שום קשר פסיכולוגי בין ידע להערכה עצמית, ומצאו שהדפוס המקורי מופיע גם שם, מה שמרמז שהוא תוצר של ושל אופן הניתוח, ולא תגלית על בני אדם.
מה עדיין לא יודעים?
זו עדיין מחלוקת פעילה במחקר. חלק מהחוקרים המקוריים עמדו על כך שהביקורת מוגזמת, ושהאפקט קיים גם אחרי תיקון סטטיסטי, רק חלש יותר.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
למה כל כך הרבה דברים בטבע מסתדרים בצורת פעמון?סטטיסטיקה
למה משפט שקרי מרגיש נכון יותר בפעם השלישית ששומעים אותו?הטיות קוגניטיביות
איך אוניברסיטה נראית מפלה בנתונים ולא בשום מחלקה?סטטיסטיקה