איך יודעים בכלל שקצב ההכחדה של היום חריג?

חישוב מחודש הראה שהקצב הרקעי הוא כעשירית הכחדה למיליון מיני שנים, כלומר מין אחד מכל עשרה מיליון נכחד בשנה, איטי בערך פי עשרה מההערכה הקודמת. מכיוון שנקודת ההשוואה ירדה, הפער מול הקצב הנוכחי גדל, והאומדנים המקובלים נעים בין פי אלף לפי עשרת אלפים.

כל טענה על קצב חריג מחייבת קו ייחוס. בלי לדעת מה הקצב הטבעי שבו מינים נכחדים גם בלי בני אדם, המשפט ״מינים נכחדים מהר״ הוא חסר משמעות, שכן הכחדה היא חלק רגיל מן ההיסטוריה של החיים.

את הקצב הזה אומדים בשתי דרכים משלימות. הראשונה היא רשומת המאובנים, שסופרת כמה זמן מין טיפוסי מופיע בה לפני שהוא נעלם. השנייה עקיפה יותר: מתוך מבנה עצי הקרבה בין מינים חיים אפשר להסיק אילו שילובים של היווצרות והכחדה יכלו לייצר עץ כזה.

החישוב המחודש הוריד את ההערכה בערך פי עשרה, לכעשירית הכחדה למיליון מיני שנים, כלומר מין אחד מכל עשרה מיליון בשנה. וזה שינוי שפועל בכיוון לא אינטואיטיבי: כשנקודת ההשוואה יורדת, הפער מול הקצב הנוכחי גדל.

האומדנים המקובלים לקצב היום נעים בין פי אלף לפי עשרת אלפים מן הרקעי, וזה המספר שעומד מאחורי הטענה על הכחדה המונית שישית. לכן דווקא כאן חשוב לא להגזים: האומדנים משתנים מאוד בין מחקרים, רשומת המאובנים מוטה לטובת בעלי שלד קשיח, ורוב המינים בעולם עדיין לא תוארו כלל.