למה פרח מפסיק להריח כמו קודם אחרי האבקה?

הפרח מפיץ ריח שמושך מאביקים, אבל אחרי שהאבקה הושלמה תפקיד הריח משתנה. החוקרים מדדו בפטוניות ובלוע הארי את פליטת מתיל בנזואט, חומר ריח מרכזי, והשוו בין פרחים שהואבקו לבין פרחים שלא הואבקו. הכמות שנפלטה מן הפרחים המואבקים פחתה בהדרגה. בדיקות של פעילות הגנים והאנזימים הראו שהבקרה על ייצור החומר שונה בין שני מיני הצמחים. לכן אותה תוצאה נראית לעין יכולה להגיע ממסלולים פנימיים שונים.

פרח זקוק למאביקים לפני שהאבקה הושלמה. לאחר מכן הוא עשוי לשנות את האות הריחני שהוא מפיץ. בפטוניות ובלוע הארי החוקרים עקבו אחר מתיל בנזואט, רכיב ריח שאפשר למדוד ישירות.

כמותו באוויר סביב פרחים מואבקים ירדה ביחס לפרחי ביקורת. אבל הדרך שבה הצמח מפחית את הפליטה אינה זהה בשני המינים. לכן התשובה אינה שפרח פשוט ״מכבה את הריח״, אלא שהאבקה משנה בקרה כימית שהייתה פעילה קודם.

מבחינת הפרח, בושם הוא הוצאה. ייצור מולקולות ריח עולה אנרגיה, והתועלת ממנו נגמרת ברגע שההאבקה הצליחה: משם והלאה מבקר נוסף רק גוזל אבקה ומסכן את הפרח. לכן ההיגיון הכלכלי ברור, והשאלה המעניינת היא מתי בדיוק הפרח יודע שהוא יכול להפסיק.

התשובה נמצאת בתזמון. הירידה בפליטת מתיל בנזואט, של כשבעים עד שבעים וחמישה אחוזים, אינה מתחילה כשהאבקה נוחתת על הצלקת אלא רק כששפופרת אבקה מגיעה אל השחלה, תהליך שאורך כיום וחצי. כלומר הפרח ממתין לאישור שההפריה אכן בדרך. שני המינים שנבדקו הגיעו לאותה תוצאה דרך שני מסלולי כיבוי שונים, ובפטוניה הכיבוי נעשה בידי אתילן שמדכא את הגן.