האם אפשר ללמוד לכוון מבט אחרי שנים בלי ראייה?

קטרקט מולד דו־צדדי חסם אצל חלק מהנבדקים ראיית צורות במשך שנים. לאחר הסרתו, החוקרים בדקו אם יוכלו להזיז את העיניים לעבר מטרה חזותית. למרות ריצוד עיניים תכוף וראייה שאינה מושלמת, הם הצליחו לבצע תנועות מבט מכוונות. בהשוואה לאנשים עם ריצוד עיניים מסיבות אחרות, הביצוע היה תואם למה שאפשר לצפות ממגבלת הריצוד, ולא הצביע על אובדן מוחלט של היכולת ללמוד לכוון מבט.

כשראייה חסומה מלידה, נשאלת השאלה אילו פעולות חזותיות אפשר לרכוש לאחר הסרת המחסום. אחת הפעולות הבסיסיות היא להזיז את העיניים אל דבר שרואים.

החוקרים עקבו אחר עיניים של אנשים שראייתם שוקמה אחרי קטרקט מולד. למרות ריצוד עיניים, הם כיוונו מבט למטרות. התוצאה מעידה על יכולת ללמוד שליטה חזותית מסוימת גם אחרי חסך ממושך, אך אינה מבטיחה ראייה מלאה.

הנחת היסוד שנבדקת כאן היא קיומה של תקופה רגישה. אם שליטה בתנועות עיניים נבנית רק בילדות המוקדמת, אדם שעבר קטרקט מולד דו־צדדי ונותח שנים אחר כך לא אמור לפתח אותה. אם היא אינה כזאת, היכולת עשויה להופיע גם מאוחר.

המכשול היה טכני לפני שהיה מדעי. אצל הקבוצה הזאת העיניים נעות ללא הרף, ו כיול מעקב עיניים רגיל פשוט אינו עובד במצב כזה, ולכן נדרשה שיטת כיול וניתוח חדשה. על גבי זה נבנה המערך עם קבוצות ביקורת מרובות, ובכללן אנשים עם ריצוד עיניים שמקורו אינו בקטרקט, וזה מה שמאפשר להפריד בין השפעת הריצוד להשפעת החסך החזותי המוקדם.