מה מספרות עצמות גלדיאטורים על הארוחה שאחרי הקרב?

דימוי הגלדיאטור המודרני מלא בבשר, אך היחסים בין איזוטופים בעצמות מספרים סיפור צמחי יותר. גלדיאטורים ותושבים אחרים באפסוס אכלו בעיקר חיטה, שעורה וקטניות. אצל הגלדיאטורים נמצא יחס סטרונציום לסידן כמעט כפול, חתימה שאינה נובעת מעוד בשר. החוקרים מציעים שהיא מתאימה למשקה מאפר צמחים, שמקורות עתיקים מתארים כמשקה התאוששות אחרי לחימה.

הגלדיאטור בדמיון המודרני אוכל בשר, וזה חלק מדימוי הלוחם. העצמות מספרות משהו אחר, והן מספרות זאת בלי להסתמך על אף טקסט.

יחסי איזוטופים של פחמן וחנקן בעצם מעידים על מה שאדם אכל לאורך שנים. בגלדיאטורים מאפסוס, כמו בתושבים אחרים באותה עיר ובאותה תקופה, התמונה הייתה צמחית ברובה: חיטה, שעורה וקטניות.

ההבדל התגלה במקום אחר. אצל הגלדיאטורים היה יחס סטרונציום לסידן כמעט כפול, וסטרונציום נפוץ בצמחים ובמים הרבה יותר מאשר בבשר, כך שתוספת בשר אינה יכולה להסביר זאת. מקורות רומיים מתארים משקה מאפר צמחים ששתו גלדיאטורים לחיזוק, והחתימה מתיישבת איתו.

הסייג הוא בסוג הראיה. יחס גבוה תואם למשקה אפר ואינו מוכיח ששתו אותו: מקור סידן מקומי אחר, מים עשירים במינרלים, או תהליכים בקרקע לאורך אלף ושמונה מאות שנים יכולים גם הם להשפיע. מה שיש כאן הוא ממצא כימי שמתיישב עם טקסט קיים, וזה שונה מהוכחה, וגם שונה מאוד מלקרוא את הטקסט לבדו ולהאמין לו.