למה מדף קרח שכבר צף בים בכל זאת משנה למפלס הים?

לפי עיקרון ארכימדס מדף שכבר צף דוחה את נפח המים ששוקל כמוהו, ולכן המסתו כשלעצמה אינה מעלה את המפלס. החשיבות שלו מכנית: הוא נלחץ בין חופים ואיים ויוצר בלימה, התנגדות שמאטה את זרימת הקרח היבשתי אל הים. כשמדף מתפרק, הקרחונים שמאחוריו מאיצים, והקרח הזה כן מוסיף מים לאוקיינוס.

הבלבול כאן נפוץ ומובן, והוא מתחיל בניסוי מחשבתי נכון: קוביית קרח שנמסה בכוס מלאה אינה גורמת לגלישה, מפני שהקרח כבר דחה נפח מים שמשקלו כמשקלו. מדף קרח שצף על הים מציית לאותו כלל בדיוק.

לכן החשיבות של המדף אינה במסה שלו אלא בתפקיד המכני. הוא נלחץ בין דפנות של עמקים ונתקע באיים תת־ימיים, ולכן הוא מתנגד לתנועה ודוחף אחורה אל הקרח היבשתי שמזין אותו. הוא פקק, לא מטען.

כשמדף מתפרק, הקרחונים שמאחוריו מאיצים, ולעיתים פי כמה. הקרח הזה נמצא היום על היבשה, וכשהוא מגיע לים הוא כן מוסיף מים לאוקיינוס. כלומר ההתפרקות עצמה כמעט אינה משנה את המפלס, ומה שקורה אחריה משנה מאוד.

המדידה נעשית מן החלל: לוויינים עוקבים אחרי מהירות זרימת הקרח ואחרי עוביו לאורך שנים, ואחרי התפרקות מדפים נצפתה האצה מדידה של הקרחונים שהזינו אותם. אי הוודאות שנשארת נוגעת בעיקר למה שקורה מתחת לקרח, שם מים חמים מכרסמים במדף מלמטה, וקשה למדוד שם ישירות. לכן טווח ההערכות לעלייה עתידית עדיין רחב, וזה בדיוק המספר שמתכנני הגנות חוף זקוקים לו.