מתי התוכי החזק ביותר מוותר על הפרס?

המתקן דרש משיכה בו־זמנית של שתיים, שלוש או ארבע שרשראות. בתחילה תוכי דומיננטי דחק אחרים מהמקום, והמשימה נכשלה. אחרי מצב שבו ציפורים רבות הגבילו את שליטתו במתקן, הוא גילה יותר איפוק, ושיתוף הפעולה השתפר גם בהרכבים קטנים. המזון חולק בצורה לא שווה, אך תוכי יחיד לא יכול היה לקחת את כולו. כך הצלחת המשימה הייתה תלויה גם בסובלנות חברתית, לא רק בהבנת המנגנון.

קאה הוא תוכי הררי מניו זילנד, סקרן ומוכר ביכולת לפרק דברים. במחקר הוצב מתקן שנפתח רק כששתי שרשראות נמשכות יחד, ואחר כך גם בגרסאות של שלוש וארבע שרשראות. הפרס שבתוכו אִפשר חלוקה לא שווה, אך לא השתלטות מלאה.

התוכים פתרו את המשימה גם בזוגות, גם בשלשות וגם ברביעיות. אבל ההצלחה לא הייתה אחידה: היא תלויה בשאלה מי שותף למי, ובעיקר בשאלה אם הפרט החזק בקבוצה מגלה ריסון ואינו לוקח הכול.

רוב ניסויי שיתוף הפעולה במעבדה נעשים עם שני פרטים, ולעיתים קרובות כשהם מופרדים פיזית. זה נוח לבדיקה של שאלות מסוימות, למשל אם החיה מבינה שהיא זקוקה לשותף, אבל זה מתרחק ממה שקורה בטבע: שם שיתוף פעולה מתרחש בקבוצה, בצפיפות, ובין פרטים שאינם שווים במעמדם. הרחבת המשימה לשלושה ולארבעה משתתפים נועדה לסגור את הפער הזה.

מה שהמחקר בחן בפועל הוא אילו משתנים חברתיים מנבאים הצלחה: דרגה, מרחק דרגה, סובלנות, קרבה חברתית ותיאום. התמונה שעלתה היא ששיתוף פעולה כאן אינו מיומנות של פרט אלא תכונה של הרכב: אותה קבוצת תוכים מצליחה או נכשלת לפי מי נמצא בה ומה הוא עושה. הסייג הוא שמדובר בציפורים בשבי שהורגלו למתקנים, ולא בהתנהגות שנצפתה בטבע.