מה עושים פילים כשאי אפשר להשיג אוכל לבד?

החוקרים הציבו אוכל על מגש שאפשר למשוך רק בעזרת שני פילים יחד. במשך 45 מפגשי ניסוי נרשם שיעור שיתוף פעולה ממוצע של 80.8 אחוז. כשהתעוררו עימותים, הפילים חסמו, התרחקו או הגיבו בדרכים אחרות, בהתאם למעמד ולקשר ביניהם. כשכמות המזון הוגבלה, השתלטות ומאבקים נעשו נפוצים יותר. הם לא איבדו את היכולת למשוך יחד; השתנה המחיר החברתי של שיתוף הפעולה.

המתקן דרש משיכת חבל משותפת: שני פילים נדרשו למשוך בו־זמנית בשני קצות חבל אחד כדי לקרב אליהם מגש מזון. אם רק אחד מושך, החבל נשלף והמזון נשאר רחוק.

הפילים שמרו על שיעור שיתוף פעולה גבוה מאוד לאורך הניסוי. הממצא המעניין היה מה קרה כשאחד מהם ניסה לקחת לעצמו יותר: במקום לפרק את המשימה, הופיעו אסטרטגיות ריכוך שמאפשרות להמשיך.

המספרים נותנים קנה מידה. שיעור שיתוף הפעולה הממוצע עמד על כ־80.8 אחוזים לאורך 45 מפגשים, כלומר ההצלחה הייתה הכלל ולא היוצא מן הכלל. דווקא על רקע כזה בולטים המקרים שבהם התחרות גברה, והם המקרים שבהם אפשר לראות מה הפילים עושים כדי להציל את המשימה.

הסייג שהמחקר עצמו מציב הוא מתי הריכוך מפסיק לעבוד. הבחירה ביניהן נקבעה לפי קרבה חברתית ולפי הפרש דרגה בין הפילים. כל עוד מה שעל הכף מוגבל, הם מוצאים דרך להמשיך יחד; כשהפרס גדל והתחרות עליו מתחדדת, אסטרטגיות הריכוך אינן מספיקות ושיתוף הפעולה נשבר. כלומר אין כאן נטייה קבועה לשתף פעולה אלא איזון שתלוי במחיר.