כשאנשים משוחחים הם נוטים לחקות באופן לא מודע את הבעות הפנים, התנוחה והתנועות של בן השיח. אפשר לחשוב שזו רק תוצאה של קרבה קיימת. אבל אולי הכיוון הפוך. מה נמצא?
התופעה נחקרה במסגרת רחבה יותר של . סקירת מחקר מ־2014 מרכזת עדויות קלאסיות ועדכניות שמראות לא רק מלווה וקרבה חברתית אלא גם תורם להם: אנשים שחווים חיקוי עדין מצד בן השיח נוטים לדווח על תחושת נעימות וחיבור גבוהה יותר כלפיו.
הדבר הראשון שכדאי לקלוט הוא שזה קורה בלי שאיש מחליט. בשיחה רגילה אנשים מתיישרים זה לזה בתנוחה, בקצב התנועה ובהבעות פנים, ורובם אינם מודעים לכך כלל.
המנגנון מתחיל בגוף. חיקוי הבעה מפעיל את אותם שרירי פנים, וההפעלה הזאת מזינה בחזרה את התחושה, ולכן אנחנו מרגישים מעט ממה שהאחר מרגיש. מכאן נובעת גם ההדבקה של מצב רוח בחדר.
הקשר לחיבה הוא הצד השני. אנשים שחוו חיקוי עדין מצד בן השיח מדווחים על תחושת נעימות גבוהה יותר כלפיו, ולעיתים גם נוטים יותר לעזור לאחר מכן. התיאוריה המקובלת רואה בכך אות: מי שנע כמוני הוא כנראה איתי.
שני סייגים חשובים. ראשית, זה עובד רק כשזה עדין ולא מודע, וחיקוי בוטה נקלט כלעג או כתחבולה. שנית, קשה מאוד להפריד בין חיקוי שמייצר קרבה לבין חיקוי שנובע ממנה, ורוב המחקר בתחום מתאמי. ניסויים עם שחקן מאומן שמחקה במכוון מחזקים את כיוון .
wat. אנשים שחוקים אותנו בעדינות, בלי שנשים לב, גורמים לנו לחבב אותם יותר.
wat wat
ההבנה הזאת רלוונטית לתחומים כמו טיפול, משא ומתן ושירות לקוחות, שבהם מודעים במכוון לתפקיד שמשחקת הדבקה רגשית ביצירת אמון.
איך יודעים?
הסקירה מרכזת ניסויים שבהם מתואם רמת החיקוי הספונטני בין משתתפים לבין דיווחים עצמיים על תחושת קרבה וסימפתיה כלפי בן השיח.
מה עדיין לא יודעים?
יש כאן : קשה להפריד באופן נקי בין חיקוי כגורם לקרבה לבין חיקוי כתוצאה של קרבה שכבר קיימת, ורוב המחקר בתחום מתאמי ולא ניסויי טהור.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
מה נשאר מ״תנוחת הכוח״ אחרי שבדקו מחדש את כל המחקרים?שפת גוף
מה מקרב רקדנים יותר, לזוז יחד או להתאמץ יחד?קשר חברתי
למה צחוק עם חברים מרגיש אחרת מחיוך מנומס?קשר חברתי