הסיפור הרווח אומר שהחיוך של מתחלף מול העיניים ואי אפשר להכריע מה הוא מבטא. כדי לבדוק את זה יצרו מן הפנים שמונה גרסאות שבהן זווית הפה שונתה מעט, והציגו את כולן לצופים בערבוב. כל צופה נאלץ לבחור בין שמח לעצוב, בלי אפשרות ביניים. איך סווג דווקא המקור?
סקרנות נחשבת. הנה התשובה.
שמח, וכמעט פה אחד. המשתתפים ראו את החיוך המקורי לצד גרסאות ערוכות, בסדר אקראי, וסיווגו כל אחת כשמחה או עצובה. כמעט כולם קראו את המקור כשמח, וגם זמן התגובה היה מהיר ועקבי, מה שמעיד על קריאה חד־משמעית ולא על התלבטות. הערפול המפורסם הוא אם כן חלק מהסיפור סביב הציור יותר מאשר ממה שהצופים רואים בפועל. הסייג: הניסוי הציג פנים חתוכות מן הציור על מסך, לא את היצירה המלאה בלובר.
את המקור סיווגו הצופים כשמח כמעט תמיד, ובמהירות רבה יותר מכל אחת משמונה הגרסאות הערוכות. קצר ועקבי הוא בדיוק מה שלא מצפים לראות מול פנים עמומות, מפני שמי שמתלבט מגיב לאט. הצופים היו עקביים, לא מבולבלים, והערפול המפורסם לא הופיע בתוצאות.
כדי לבדוק ערפול צריך משהו להשוות אליו, ולכן החוקרים בנו סולם. הם לקחו את הפנים מן הציור ויצרו שמונה גרסאות שבהן זווית הפה הוזזה מעט, ארבע לכיוון עצוב וארבע לכיוון שמח. כך התקבלה סדרה רציפה, מעצוב ברור ועד שמח ברור, כשהמקור יושב אי־שם בתוכה.
אילו החיוך באמת היה דו־משמעי, הוא היה אמור ליפול בדיוק באמצע: כמחצית מן הצופים היו קוראים אותו כשמח, כמחצית כעצוב, וזמן ההחלטה היה מתארך. זה לא מה שקרה. כמעט כל המשתתפים סיווגו את המקור כשמח, והם עשו זאת מהר יותר מאשר בגרסאות הסמוכות לו.
מהירות היא כאן הראיה המעניינת יותר מן הבחירה עצמה. אדם שמתלבט עונה לאט. כשהתשובה מגיעה מהר ובאותו כיוון אצל כמעט כולם, המשמעות היא שהמוח לא נאבק כלל. מבחינת מערכת הראייה, זה פשוט פרצוף שמח.
אז מאין הגיע המיתוס? כנראה מכך שהמראה משתנה כשמזיזים את המבט: בראייה ההיקפית נקלטות תדירויות מרחביות נמוכות יותר, והחיוך נראה בולט יותר מאשר במבט ישיר. זו תופעה של העין, לא עמימות של הציור.
wat. הערפול המפורסם של המונה ליזה שייך לסיפור על הציור. בניסוי הצופים הכריעו מהר, וברובם המכריע לכיוון שמחה.
wat wat
זו דוגמה לאיך סיפור על יצירה יכול להיות מפורסם יותר מהיצירה עצמה, ולהמשיך להתקיים גם כשבודקים אותו ישירות.
איך יודעים?
המשתתפים ראו את כל הגרסאות בסדר אקראי וסיווגו כל אחת כשמחה או עצובה, כשגם זמן התגובה נמדד. מהירות עקבית מעידה על קריאה חד־משמעית, לא על התלבטות.
מה עדיין לא יודעים?
הניסוי בדק פנים חתוכות מן הציור של על מסך, לא את הציור המלא בלובר. תאורה, גודל ומרחק צפייה משנים את החוויה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
מה מצאו בשכבה שמתחת למונה ליזה, במקום שאיש לא מסתכל בו?לאונרדו
האם יש אולם קונצרטים אחד שנשמע הכי טוב לכולם?תפיסה
למה כמעט בכל שפה יש מילה לאדום לפני שיש לכחול?תפיסה