למה שמי הלילה חשוכים?

הסתירה הזאת, שנקראת פרדוקס אולברס, הופכת את העובדה הפשוטה שהלילה חשוך לעדות: היקום אינו נצחי, ויש לו גיל סופי. גלקסיות וכוכבים החלו להיווצר רק מאות מיליוני שנים אחרי המפץ הגדול, ולכן האור מהרחוקים ביותר עדיין לא הספיק להגיע אלינו.

הטיעון מתחיל בניסוי מחשבתי פשוט. דמיינו יער אינסופי: לכל כיוון שתסתכלו, המבט ייתקל בסופו של דבר בגזע, ולכן לא תראו שום פתח. אותו היגיון חל על יקום אינסופי, נצחי ומלא כוכבים בפיזור אחיד.

במקרה כזה כל קו מבט היה חייב להסתיים בפני שטח של כוכב, והשמיים היו בוהקים לגמרי בכל כיוון, בלי כתם שחור אחד. המרחק אינו מציל, מפני שככל שמתרחקים הכוכבים נראים קטנים יותר אבל גם רבים יותר, ושני הגורמים מתבטלים.

מכאן שהחושך עצמו הוא נתון. אם השמיים חשוכים, לפחות אחת מן ההנחות שגויה, והתשובה שהתקבלה היא ההנחה על הנצחיות: ליקום יש גיל סופי. כוכבים החלו להיווצר מאות מיליוני שנים אחרי המפץ הגדול, והאור מן הרחוקים ביותר פשוט טרם הגיע אלינו.

זו אחת הדוגמאות היפות לכך שתצפית שכל אדם יכול לעשות נושאת מידע עמוק על מבנה היקום. וצריך לומר שהגיל הסופי הוא ההסבר העיקרי ולא היחיד: גם התפשטות היקום תורמת, מפני שהיא מותחת את אור המקורות הרחוקים אל מחוץ לתחום הנראה.