איזה צמח בחר אורנגאוטן פצוע, ומה עשה בו?

החוקרים עקבו אחר אורנגאוטן זכר בשם ראקוס, ולראשונה הבחינו בפצע בפניו. כעבור שלושה ימים ראו אותו לועס עלים של הצמח אקר קונינג. הוא מרח את המיץ על הפצע כמה פעמים, ואז כיסה את כולו בעלים הלעוסים. החומרים בצמח הזה הראו פעילות ביולוגית במחקרים אחרים. הפצע נסגר בהמשך, אך מן התצפית היחידה אי אפשר לדעת אם הצמח הוא שגרם להחלמה.

ראקוס, אורנגאוטן זכר החי בסומטרה, הופיע יום אחד עם פצע בלחי. שלושה ימים אחר כך קטף עלים של אקר קונינג, לעס אותם ומרח את המיץ על הפצע במשך דקות. לבסוף כיסה את המקום בעלי הצמח הלעוסים.

זו תצפית יוצאת דופן משום שהתנועה הייתה ממוקדת בפצע וחזרה כמה פעמים. בהמשך הפצע נסגר. הצמח מכיל חומרים בעלי פעילות ביולוגית שנבדקה במחקרים אחרים, אך תצפית על אורנגאוטן אחד אינה יכולה להוכיח שהעלים ריפאו אותו או שהוא ידע מראש את השפעתם.

כדי להעריך את התצפית צריך לדעת מה כבר היה מוכר. ריפוי עצמי אצל קופי אדם תועד שנים רבות, אבל כמעט תמיד בצורה של בליעה או שפשוף, כלומר טיפול שפועל על הגוף כולו. טיפול שמכוון לפצע מסוים, חוזר עליו ומכסה אותו, תועד לפני כן פעם אחת בלבד אצל שימפנזים, ולכן המקרה הזה מרחיב קטגוריה דקה מאוד.

הרצף שנצפה הוא מה שמקשה לפטור את האירוע כמקרי: קטיפה של פיברוריאה טינקטוריה דווקא, לעיסה, מריחה חוזרת של המיץ על הפצע, ולבסוף כיסוי הפצע בעלים הלעוסים. ובכל זאת מדובר ב תצפית יחידה אצל אורנגאוטן סומטרי אחד. היא מראה שההתנהגות אפשרית, ואינה יכולה לומר אם היא נלמדה מאחרים, הומצאה פעם אחת, או נפוצה ופשוט לא נראתה.