ב־14 בפברואר 1990 הייתה כבר מעבר לנפטון, בדרכה החוצה ממערכת השמש, ומצלמתה עמדה להיכבות סופית. רגע לפני כן קיבלה פקודה להסתובב ולצלם אחורה. מה נראה בתמונה?
בתמונה שהתקבלה, כדור הארץ נראה , פחות מפיקסל בודד, בתוך פס אור שמקורו בפיזור אור שמש בעדשת המצלמה. האסטרונום , שיזם את הרעיון, כתב מאוחר יותר על התמונה כתזכורת לכך שכל ההיסטוריה האנושית התרחשה על גבי אותה נקודה זעירה בתמונה.
הרעיון לא היה מדעי כלל, וזו הייתה גם ההתנגדות אליו. להפנות את המצלמה של ווייג׳ר אחורה, לכיוון השמש, פירושו לסכן את החיישן, ובלי שום מדידה שתצא מזה. קרל סייגן לחץ שנים עד שאושר.
ב־14 בפברואר 1990, כשהחללית הייתה כבר מעבר לנפטון ובמרחק של כששה מיליארד קילומטרים, היא הסתובבה וצילמה. מיד אחר כך כובתה המצלמה סופית, כדי לחסוך חשמל למכשירים אחרים.
בתמונה שהתקבלה כדור הארץ תופס פחות מפיקסל בודד, נקודה כחלחלה זעירה בתוך פס אור. שווה לדעת שהפס עצמו אינו קרן שמש אלא פיזור של אור בעדשת המצלמה, כלומר פגם אופטי, והנקודה נפלה בתוכו במקרה.
מה שהפך את זה לתמונה המשפיעה ביותר של חקר החלל אינו מה שהיא מראה אלא מה שהיא מזכירה: כל מלחמה, כל אימפריה וכל אדם שחי אי פעם נמצאים בתוך אותו גרגר. סייגן כתב על כך את הקטע שהפך לקלאסיקה. ומבחינת נתונים, הצילום לא הוסיף דבר, והוא נעשה מטעמים תרבותיים וחינוכיים בלבד.
wat. כדור הארץ בתמונה תופס פחות מפיקסל בודד, בתוך פס אור שהוא רק פיזור אקראי בעדשה.
wat wat
התמונה הפכה לאחת מהתמונות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של חקר החלל, ומשמשת עד היום כסמל לפרספקטיבה על מקומנו ביקום.
איך יודעים?
התמונה תועדה ופורסמה רשמית על ידי נאס״א, עם נתוני המרחק המדויק של החללית בזמן הצילום, כ־3.7 מיליארד מיילים מהשמש.
מה עדיין לא יודעים?
הפנייה האחורית של המצלמה משמעותי, והוחלטה בעיקר מטעמים תרבותיים וחינוכיים, לא כחלק ממטרות המשימה המקוריות.
למדתם משהו?