מה טלסקופ ווב רואה שכל הטלסקופים שלפניו פספסו?

באינפרה־אדום אותם כתמים אטומים נפתחים, ובתוכם נראים כוכבים ממש בתהליך ההיווצרות. הסיבה היא אורך הגל: אור אינפרה־אדום ארוך יותר מאור נראה, ולכן הוא עובר דרך גרגרי האבק במקום להתפזר ולהיבלע בהם. טלסקופ ג׳יימס ווב תוכנן במיוחד לאורכי הגל האלה, ולכן הוא מצלם את מה שקורה בתוך אזורי הלידה במקום להסתכל על הקיר מבחוץ.

הבעיה שווב פותר היא בעיה אופטית פשוטה. כוכבים נולדים בתוך ענני גז ואבק צפופים, ואור נראה מתפזר ונבלע בגרגרי האבק. התוצאה היא שבטלסקופ רגיל אזור לידה של כוכבים נראה ככתם אטום, ואפשר לצפות רק בקיר מבחוץ.

הפיזור תלוי ביחס בין אורך הגל לגודל הגרגר. אור כחול קצר נתקל ומתפזר, אור אינפרה־אדום ארוך עובר ביניהם כמעט בלי להיפגש. אותו ענן בדיוק נעשה שקוף למחצה ברגע שמסתכלים בתחום הנכון.

מכאן נגזר כל התכנון של הטלסקופ. מראה גדולה שאוספת הרבה אור, מכשירים שמכוונים לאינפרה־אדום, ובעיקר קור: גלאי כזה חייב להיות קר מאוד, אחרת הוא קולט את החום של עצמו. לכן הוא יושב במקום מוצל רחוק מכדור הארץ, מאחורי מגן שמש בגודל מגרש טניס.

מה שמתקבל הוא הצצה לשלבים שהיו כמעט בלתי נראים: גושים שמתעבים בתוך הענן, דיסקות שמסתובבות סביב כוכב צעיר, וסילונים שנפלטים ממנו. שווה לזכור בכל פעם שרואים תמונה כזאת: הצבעים אינם מה שהעין הייתה רואה אלא תרגום של אורכי גל בלתי נראים לצבעים שאפשר לקרוא.